תפריט
שלח לחבר
הדפס דף
04-6536500
שושנה המאירי
חברה
13.1.1917 כ”ג סיון תרע”ז 12.2.2012 י”ט שבט תשע”ב
שושנה המאירי לבית שווד נולדה ב-13 לינואר 1917 כ”ג סיון תרע”ז בעיירה בהונגריה.
היא הייתה בת יחידה להורים עמידים סוחרי בדים. בילדותה למדה לפרוט על פסנתר וזו הייתה אחת מאהבותיה הגדולות. לכשהתבגרה נדרשה ע”י הוריה ללמוד מקצוע ובחרה בתפירה. בגיל 19 נישאה לאהבת נעוריה אביו של יעקב, דוד. בת עשרים הייתה לאם.
בשנת 1944 כשהונגריה נכבשה בידי הנאצים, שושנה נאלצה לעבוד בכפייה בתפירת מדים לצבא ההונגרי. יעקב שהה בזמן זה בבית מוגן של הצלב האדום. כעבור זמן הצליחה שושנה להבריח את יעקב מתוך שורת ילדים שצעדה אל הגטו, ויחד מצאו מסתור בבית המשרתת שלהם תמורת סכומי עתק. בדצמבר 1944 נרצח בעלה דוד ביריות אל הדנובה ע”י הפאשיסטים ההונגרים. בתום המלחמה שבו שושנה ויעקב לביתם. בעקבות הצטרפותו של יעקב לתנועת הבונים, הוא נעשה ציוני והשפיע על שושנה. מפגש עם שליח העפלה שכנע אותה שעלייה לפלסטינה היא הדבר הנכון ביותר ליהודים. מה שהכריע את הכף היו דברי בנה בן השמונה שאמר, שאינו יכול לעבור את הדנובה כי שם ירו באביו!
בנובמבר 1946 החלו את מסע העלייה לארץ. ביוגוסלביה עלו על אניית משא רעועה, ששופצה ,
בשם רפיח. מול אחד מאיי יוון טבעה האונייה, כשעל סיפונה מעל לשמונה -מאות פליטים. שושנה ,יעקב ואחרים קפצו אל האי ושהו שם במערה במשך שלושה ימים, עד שהגיעה משחתת בריטית שלקחה אותם למחנה מעצר בקפריסין. בקפריסין נישאה שושנה ליצחק המאירי. כעבור כשנה כשהיא בהריון מתקדם הועברה למחנה המעצר בעתלית שם נולדה בתיה.
בסוף שנת 1947 הגיעה שושנה עם משפחתה לבית השיטה. ברבות השנים נישאה לצבי המאירי, שהביא עמו את בנותיו עדנה ודיתה ויחד חיו כמשפחה באהבה גדולה ונדירה!
בבית השיטה מילאה תפקידים שונים: ריכוז ועדת בריאות, ריכוז ועדת ריהוט, חברה בועדת חברה, ופעמיים הייתה סדרנית עבודה. במשך שנים טיפלה בילדים. שושנה אהבה מאוד את ביתה בית השיטה והייתה מעורה בחיי הקיבוץ. היא אף גויסה מטעם בית השיטה, לעזרה לקיבוץ נווה-אור. עם צאתה לגמלאות מהזייתיה נהנתה לבוא מידי יום לבית הפיקוס. מותו של צבי הכאיב לה מאוד ותמיכת משפחתה האוהבת הקלה את מכאובה.
במלחמת לבנון השנייה נפל נכדה יותם, היה זה שבר עמוק וקשה!!
בראש השנה תשע”ב עברה להתגורר בבית הפז שם זכתה לטיפול מסור ולדאגה. שושנה הייתה סבתא לשלושה עשר נכדים ועשרים ואחד נינים. היא זכתה לכך שחלקו הארי של השבט, אשר הקימה יחד עם צבי, נשאר בבית השיטה, כשתילי זיתים סביבה. תמיד הייתה עטופה באהבתם ובדאגתם הגדולה .
שושנה ניפרדה מאיתנו והיא בת 95 שנים.
יהי זכרה ברוך
אמא יקרה!
כל כך פחדתי מהרגע הזה
והנה הוא בא, רגע הפרידה.
כבר שבועות וימים אני מסתכלת עלייך
שוב ושוב, מלטפת אותך במבטי
מנסה לשמר את תווי פניך היפים
לחרוט אותם בתוכי לעד.
מלטפת את ידייך הרכות, הענוגות
מנסה להעביר לך את אהבתי הגדולה אלייך
ולהעניק לך נחמה אחרונה.
לוחשת לך מילות אהבה,הוקרה ותודה
על השנים הנפלאות שנתת לי
על שתמיד היית שם בשבילי.
אמא יקרה,אמא גיבורה
כך ראיתי אותך תמיד
מפלסת את דרכך מתוך החושך אל האור,
וכמו עוף החול שבה ומתרוממת מכל מכאוב,
טווה סביבך חוטי משי מפיצי אור וכורכת אתנו
אלייך, בנייך,נכדייך וניניך באהבה גדולה.
היית אשה יפה, אשה נעימה, אופטימית ומלאת חיים.
מטופחת, מקפידה בלבושה, עם סיכה על הדש
עוטה סביב צווארך צעיף צבעוני
לקישוט, לעוד נקודת יופי לגופך
וריח בושם ה”שאנל” העוטף אותך תמיד
ילווה אותי בזיכרונותיי.
לפני חמש וחצי שנים עברנו טלטלה גדולה
מכאובי היה גם מכאוביך,
ראיתי את השבר הגדול שעברת עם נפילתו
של בני יותם, נכדך האהוב.
מי יודע אולי עכשיו שם למעלה התאחדתם שוב
שומרים עלינו מן המרומים.
כל כך פחדתי מרגע זה רגע הפרידה
והינה הוא בא.
מחבקת אותך אל ליבי באהבה גדולה.
בתיה
סבתא
תמיד מטופחת,תמיד מתעניינת,תמיד אוהבת ודואגת,רוצה בטוב ורואה את הטוב. סיפור חייך הדרמתי,לא ניכר בך. אהבת החיים והאדם היו את .
רק בערוב ימיך נסדק יפי חיי והעצב פעפע כלפי מעלה. מותו של סבא ונפילתו של יותם ,כמו הסירו מעליך מעטה של אהבה, שהגן עליך מפני רוע העולם,אשר עד כה לא נתת לו לעבור את סף דלתך,אף כי ידעת היטב שהוא אורב שם!
אט אט נפרמה עוצמתך,הזקנה החלה מלחכת את עצמאותך:פוגעת בראייה, מעמעמת את השמיעה, נוגסת בכבודך…ואת לא יכולת לשאת זאת. עינייך המחייכות הפכו מראה לנפשך המיוסרת, שקועות וכבויות. גופך הלך והצטמק, כמו ביקשת להעלם או להיות בלתי מורגשת. לא הסכנת עם השליטה בחייך שאבדה, ובחרת ללכת.
נזכור אותך כפי שהיית כל חייך :תמיד מטופחת,תמיד מתעניינת רואה את הטוב ורוצה בטוב. היי שלום סבתא אהובה.
דורית
יהי זכרו ברוך
