תמר דגן – בית השיטה

חיפוש לפי אירוע:

תמר דגן
חברה

16.7.1928 כ”ז תמוז תרפ”ח 2.7.2013 כ”ד תמוז תשע”ג

אמא שלנו – תמר, נולדה בשנת 1928 בעיר סופיה, בירת בולגריה, כבת הזקונים של רבקה ועזריאל בן מאיר , אחותם הצעירה של דבורה, מאיר ואלי.

משפחת בן מאיר היתה משפחה יהודית יוגוסלבית מצאצאי מגורשי ספרד והבית היה בית יהודי, מסורתי וציוני. עוד בצעירותו עיברת האב – עזריאל – את שם משפחתו ממאייר לבן מאיר.

עזריאל – אבי המשפחה שהיה פעיל ציוני יצא ב 1905 כחבר במשלחת מורים יהודים מבולגריה לארץ ישראל ללמוד בסמינר הראשון למורים בירושלים. המורה הבכיר בסמינר היה אליעזר בן יהודה – מחייה השפה העיברית. ועזריאל ששתה בצמא את שיעורי העיברית של בן יהודה נכבש לרעיון החייאת השפה העברית והפיכתה לשפת יום יום. הוא מיהר ליישם את שלמד באופן מוחלט קודם כל במשפחתו ובביתו. לבתו הצעירה קרא תמר – שם עברי עם קונוטציה ארץ ישראלית, יוצא דופן מאד בקרב יהודי בולגריה, ובביתו אסור היה לדבר שום שפה מלבד עברית. ההוויה הציונית והשאיפה לעלות לארץ היתה למרכיב מרכזי ומעצב בילדותה של תמר.

הוריה של תמר פעלו רבות להחדרת השפה והתרבות העברית המתחדשת בבתי הספר היהודיים ושניהם עסקו בהוראתה. הנערה מבולגריה תמר בן מאיר, ידעה עברית על בוריה עוד לפני הגעתה לארץ וכל שנותיה הקפידה מאד על דיבור רהוט ומדוייק ואף עסקה בעצמה בהוראת עברית.

בשנות השלושים עלו אחיה הבוגרים של אמא, בזה אחר זה לארץ ישראל. לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה, חיפשו גם ההורים דרך לעלות במהירות לארץ. רק בסוף 1940 ברגע האחרון בו עוד ניתן לצאת, הצליחו להשיג סרטיפיקאטים, בזכות שני בניהם שהתגייסו קודם לכן לצבא הבריטי. ברכבת עשינה, דרך הבלקן , סוריה ולבנון, הגיעו לארץ ונקלטו בנהלל אצל דבורה האחות הגדולה. אמא סיפרה תמיד על ריח פריחת עצי התפוז שהקביל פניהם בחצר בנהלל, ריח שהזכיר לה כל חייה את יום העליה לארץ. היא היתה אז בת 12 והתקבלה בקלות יחסית לחברת בני הארץ בזכות ידיעתה את השפה. היא התבגרה בנהלל והמשיכה את לימודיה בפנימייה החקלאית לבנות. בבגרותה למדה הוראה בסמינר הקיבוצים באורנים.

בראשית שנות החמישים הגיעה כמורה שכירה לבית הספר היסודי בקיבוץ בית השיטה. שם פגשה את יוסף דגן. הם נישאו ושם ילדו וגידלו את ילדיהם – ענת עמרי ועמית.

אמא היתה במשך 20 שנה מחנכת ומורה מסורה, מוערכת ואהובה בבית הספר היסודי בבית השיטה. דורות של ילדי הקיבוץ התחנכו אצלה לאהבת הארץ, תרבותה ונופיה. תמר הכירה כל פרח ועץ בשמו ותכונותיו, את כל סיפורי התנ”ך סיפרה לחניכיה ולילדיה האישיים, כסיפורים מלאי עניין וצבע. היא התמסרה לפיתוח החגים והטקסים הקיבוציים ולהטמעת שירים וספרות עברית בקרב הילדים.

כשעייפה תמר מהחינוך וההוראה התובענית בבית הספר היסודי, עברה להוראת עברית למבוגרים באולפן שפעל בבית השיטה. גם שם התמסרה לתלמידיה – אנשים צעירים מכל העולם – והעניקה להם מלבד לימודי השפה גם חינוך לאהבת הארץ והכרות עם תרבותה.

ב1985 בלילה גשום של פברואר נקלעו יוסף ותמר לתאונת דרכים קשה, אבא נהרג ואמא נפצעה קשה. לאחר תקופת החלמה ממושכת היא יצאה לשנת השתלמות בסמינר אפעל, שם הכירה את יגאל נאור- בן עין חרוד וחבר נען, שהפך לבן זוגה. בראשית 1992 עברה להתגורר בנען והצטרפה לצוות הספריה בקיבוץ שקיבל אותה בחום.

מאז חלתה תמר טיפל בה יגאל במסירות ואהבה אין קץ. הוא שהפך את ימי המחלה הקשים לאפשריים יותר ונינוחים באוירה הביתית החמה והאינטימית. לו יכלה אמא להביע באחריתה את שהרגישה בתוכה היא היתה בוודאי אסירת תודה על החסד האנושי שנפל בחלקה.

נזכור אותך אמא שלנו באהבה גדולה וגעגועים חמים.

יהי זכרה ברוך

סבתא,

השנים האחרונות לימדו אותנו שהזיכרון יכול להיות מתעתע,

ואובדן הזיכרון יכול פעם להכאיב ופעם להיטיב.

אבל לזיכרון יש את הכוח לצייר את הזיכרון ולהחיות אותו כאילו הוא קרה עכשיו, לזקק את הרגעים שממלאים את הלב, שמעלים חיוך, שמשחררים אנחת סיפוק.

אזכור אותך כפי שהיית עבורי כילדה-

את ימי הקיץ הקסומים בביתך, את השירים איתם קמנו בבוקר, שירים שהייתי בטוחה שרק את מכירה, ואיש מלבדך לא יודע כיצד יש לשיר אותם נכונה.

אזכור את החיים שהפחת בסיפורים לפני השינה בעזרת גווני קולך בלבד.

אני אקח איתי הלאה את ההתפעלות שחשתי תמיד לנוכח ידיעותיך בצמחי הארץ,

ותמיד אהיה בטוחה שאין מדריך צמחים טוב ממך סבתא.

הדמות שתישאר איתי, שתלווה אותי בהמשך דרכי,

היא של אישה עדינה ואוהבת, מחנכת בנשמתה, בעלת ערכים, נימוסים ודרך ארץ שהפכו עם השנים לנדירים יותר ויותר.

אני לוקחת איתי את הרגעים איתך שגרמו לי אושר, את המילים שלך שהפכו אותי לאדם טוב יותר,

את הזיכרונות שלא ארצה לשכוח.

נוחי על משכבך בשלום, ויהי זכרך ברוך.

שירה

28.7.2013

שנים רבות עברו,מאז סיימתי את כיתה ו’, בקבוצת “שיטה” בבית השיטה.

תמר קיבלה אותנו בכיתה ב’,היישר מהגן, ואותן חמש שנים עימה-נחרטו בי ועיצבו את אישיותי. ערכי הלימוד שלה מהווים עד היום- חלק בלתי נפרד ממני.

תמר הייתה לי מושא להערכה. כילדה, ספגתי בהנאה את הידע הרב שהעבירה –בנינוחות, במסירות ובאהבה אין-קץ. כל שיעור עימה היה עולם ומלואו, שבשקיקה רבה- ינקתי וספגתי כל מילה,מספר ואות.זכיתי ללמוד ממנה את התנ”ך. טרם קראנו את הפרק הנלמד מהמקורות, סיפרה לנו בשפתנו את תוכנו, ולעיתים אף המחזנו והצגנו את הסיפורים המרתקים. השקט בכיתה הסביר הכול.

את השפה העברית לימדה אותנו בדיוק רב,שהכיל את כל כללי הניקוד ושמותיו. את שלל החיבורים שנדרשתי לכתוב, טרחה ללא לאות לקרוא- ולתקן,כנדרש. וכמובן שיעורי החשבון- שרק עם תמר אהבתי את הנושא המסובך הזה. כל אלו היו בד בבד עם לימודי הטבע. עם תמר נשמתי את פרחי הבר בטיולים הרבים סביב המשק. כל טיול- לימודי עימה,גרם לי אושר גדול. הקפידה שנדע את שמות הפרחים והעצים, שנכיר ונדע את סביבתנו. ויותר מכל תמר הייתה איתנו. נוכחת בחיינו הרבה מעבר לזמן הקצוב. תמיד הייתה שם – בשבילנו.

וכדרכו של עולם, בגרתי ופניתי לדרכי, אך תמר נותרה בליבי- כל העת.

נושאת עימי את ה”תרמיל” עמוס בכל-טוב שתמר דאגה למלא – והיה לכרטיס כניסה – בהמשך.

נמלאתי צער רב על פטירתה של תמר ז”ל. תנחומיי הכנים למשפחה.

אורה (רשף)גורן

יהי זכרו ברוך