אזכרת משפחת שריג ברמת הגולן (אוקטובר2018)

בערב זה אנו מציינים 45 שנה לנפילת  יוסף במלחמת יום הכיפורים

חיי יוסף

בבית השיטה אל מול הגלבוע , ביום אביב נפלא 24 מרץ 1944 בשעה 2 לפנות בוקר נולד יוסף.

במועד זה שנים קודם לכן נפטר סבא יוסף זליגר אבי סבתא תקוה ועל שמו נקרא יוסף.באותם ימים טרם מלחמת העצמאות סבא נחוםלא נמצא בבית הוא כבר עוסק בהקמת הכוחות היהודים הלוחמים בארץ ישראל.

מלחמת העצמאות להקמת מדינת ישראל

סבא נחום במלחמה בנגב ,סבתא תקווה לומדת הוראה בסמינר הקיבוצים בתל אביב, בעקבות זאת מחליטה המשפחה לעבור לגור בתל אביב,על מנת להיות קרובים להורים תקוה ונחום.

משבר גדול ,  עוזבים את הקיבוץ את בתי הילדים ואת החברים.

בפברואר 1948 , עולים על המשאית עם הציוד והרהיטים עוברים לרחוב דיזנגוף 213 בתל אביב.

רן בן 11 ,רות בת 6 ,יוסף בן 3.

רן נכנס לכיתה ו’ ב”בית חינוך צפון” ,רות עולה לכיתה א’ ויוסף נכנס ל “מעון לילדי אימהות עובדות”.

הגדולים התרגלו, אבל יוסף לא אכל לא שיחק וכמעט לא דיבר.פעם אחת ברח מהמעון ולמזל כולם רות שהיתה חולה ונשארה בבית ראתה אותו דרך החלון ויצאה להחזיר אותו הביתה.

את הכרזת עצמאות מדינת ישראל עברה המשפחה בתל אביב כמו גם את ההפצצה האוירית של מטוסים מצריים על תל אביב המחסה היה בחדר המדרגות.

במהלך המלחמה כאשר כוחות הצבא המצרי החלו להתקרב לכוון תל אביב, החליטה סבתא תקוה שיותר בטוח להחזיר את הילדים לבית השיטה וכך חזרו כל אחד לכיתתו ויוסף חזר לגן הילדים המוכר והאהוב.

בבית השיטה

יוסף אהב מאד את השיטוטים החופשיים משחקי המיים עם צינור ובעלי החיים בעיקר את הסוסים.

בגיל 8 קרא ספרים אהב מאד את נפוליאון וגם צייר אותו ,החלה אהבתו למוסיקה ואף החל לנגן על פסנתר.

רות היא שליוותה את יוסף אל “חדר הפסנתר” הצריף בקצה הקיבוץ ,גם בערבי החורף הגשומים הלכה איתו בנאמנות.

אלמלא עזרתה של רות לא היה יוסף מנגן בפסנתר.

כשהיה בכיתה ה’ החלה אופנת הרכיבה על אילים  ,הבנים היו עוזרים ברעיית עדרי הצאן ורוכבים על האילים.יוסף אהב אייל אחד במיוחד ,בעודו רוכב על האייל התרומם זה על רגליו האחוריות והחל בדהרה מטורפת ,יוסף התעופף באויר ונתלה בחולצה על הסדרייה שיח הדומים ,חבריו הורידו אותו וכשהוא חבול ופצוע חזר הביתה.

כאשר היה יוסף בכיתה ז’ סבא נחום שכבר חזר לבית השיטה הקים את ענף הבקר לבשר,יוסף שאהב מאד את השהייה בחיק הטבע הצטרף  כעובד בבקר. כל יום משעות הצהריים לאחר הלימודים הוא קיבל לרשותו סוס לבן והצטרף לעובדים עם עדר הבקר.

בתקופה זו היה מאושר ונינוח החל מצייר וכותב שירים ומאמרים בנושאים שונים, על הטבע על הגלבוע ועל תולדות העולם “מעגל ,קו,משיק” הוא התעניין במחזוריות החיים והטבע.

בהמשך ליום הלימודים הרגיל  למד אחר הצהריים מוסיקה באולפן למוסיקה בעין חרוד,והחל כותב ל”פרחי שיטים” העיתון של חברת הילדים בבית השיטה.

בכיתות יא’, יב’ מחנך הכיתה של יוסף כיתת “תומר” היה בנימין גלעד ז”ל וכך כתב  לסבתא תקוה “יוסף הוא מתנה למורה! לא היה לי תלמיד כמותו.”יוסף עשה שנת שירות כעורך בעיתון “יחדיו” רבעון חטיבת בני הקיבוץ המאוחד והתגייס לצבא  באוגוסט 1963.

התנדב לשרות בחיל השריון, עבר את הקורסים השונים והפך לקצין שריון ובהמשך למ”פ. גם בצבא היה מעורב בפעילויות חברתיות כתיבת פזמונים ,נגינה ושירה במסיבות היחידה.

בתחילת שנות ה-60 רן מקים משפחה ,רות מקימה משפחה ויוסף ורן  כותבים יחד מילים מנגינות ופזמונים לחגים וארועים בבית השיטה.

ב1965 לאחר השחרור מצה”ל לכבוד בר המצווה של צחקי נכתב הפזמון של משפחת שריג.

בשנים אלה עבד בפלחה ובהמשך החל לימודי  מוסיקה והלחנה בסמינר אורנים והשתלם בתזמור אצל נועם שריף.

במלחמת ששת הימים גוייס ושרת בחזית הדרום.

לאחר מלחמת 6 הימים מתחתן עם שרה רגב מגבעת ברנר ונולד בנם אסף. המשפחה עוברת לגבעת ברנר  לאחר כשנתיים  הם נפרדים ויוסף חוזר לבית השיטה .

בהמשך שותף יוסף להקמת תזמורת בית השיטה ,מנגן ,מלחין ומעבד מוסיקלי לחגים בבית השיטה עבד עם מקהלות ועיבד מוסיקה לחג היובל לעמק חרוד ,עבד עם הגבעטרון ,הלחין ועיבד מוסיקה לחג המשק במעוז חיים.

בשנת 1970 נישא לנורית ונולד בנם פלג.

בחודש יוני 1973 נחוג בר המצווה של כיתת “שיבולים” ,שלנו מיכל ועמית,

יוסף היה המנהל המוסיקלי הלחין שירים ופזמונים והיה שותף להקמת והצלחת הערב.

לכבוד ערב זה הלחין את שיר “אנשי העליה השנייה” שכתב נתן אלתרמן.