פולה צפקין – בית השיטה

חיפוש לפי אירוע:

פולה צפקין
הורה

כ”ג באייר תרע”ג א’ באב תשס”א

30.5.1913 21.7.2001

פולה, בת שלישית להוריה דבורה ואהרון גוטמן, נולדה בעיר קייב, אוקראינה. המשפחה היתה מבוססת מבחינה כלכלית ואפילו חילופי המשטר בברית-המועצות, והמהומות שהתלוו אליהם, כמעט ולא הזיקו לרווחת המשפחה.

האחות הגדולה, פירה, הצטרפה כנערה לתנועת נוער ציונית, ולמשטרת העיר נודע שמה והיא נעצרה. שכן שוטר הסב את תשומת ליבו של האב לדבר ואז הוחלט לעזוב את רוסיה ולעלות לארץ-ישראל. כבעל-הון רכש סבא גוטמן מממשלת המנדט אישור כניסה לארץ-ישראל.

בשנת 1925 המשפחה עלתה ארצה והתיישבה בתל-אביב. שרקה ופולה למדו בבית-הספר לבנות בנווה-צדק ואחר-כך בבית-הספר החדש “תל נורדאו”, במחזור הראשון. הודות לחריצותה ותושייתה של סבתא דבורה התאוששה המשפחה מאובדן כל הרכוש בשנים הראשונות. ידי הזהב של סבתא והחוש המסחרי של סבא הביאו עד מהרה לפתיחת סלון תפירה וחנות בגדים. כבר בילדותה ראתה פולה מאמה דוגמא לעזרה לזולת: ברוסיה, כאשר העבירה את הוריה ואחיה מעיירה קטנה אל העיר הגדולה ובסידורם הכלכלי. כמו כן היו סבא וסבתא מספקים מזון וכסף לשכנים נצרכים. כאן, בארץ, היתה פולה נשלחת עם סירי מזון למשפחות קשות-יום. פולה הצטרפה לתנועת “הצופים העובדים”, שהפכה להיות “הנוער העובד”. משאת נפשה היתה להצטרף לארגון “ההגנה” ותמיד נדחתה בשל גילה הצעיר. רק לאחר שזייפה את גילה, והודות לקשרים עם אנשים שהכירו אותה – זכתה לכך. החברות ב”הגנה” בתל-אביב היו מקשרות, דואגות לרווחה ולעזרה ראשונה. פולה הצטרפה למד”א, עברו קורס עזרה-ראשונה ובצעה תורניות גם לאחר שנולדה רות.

לאחר פציעתו של דוד במאורעות 1936 הקדישה עצמה לטיפול בו. הם היו אמורים להצטרף בשנות השלושים כחברים בבית-השיטה, אבל בגלל הורי דוד, שהיו זקוקים להם, לא ביצעו זאת. למרות זאת, בית-השיטה היתה להם לביתם השני. שרקה ומשפחתה חיים כאן, סבתא דבורה וסבא אהרון חיו כאן. כשעודד הגיע לבית-השיטה החלה סגירת המעגל, שהסתיימה עם המעבר של פולה ודוד לגור כאן. בכל שנות חייהם בתל-אביב היתה דירתם מקום מפגש ואכסניה לחברי בית-השיטה, ולא רק לבני המשפחה.

עם המעבר שלהם לבית-השיטה התערתה פולה בחיי המשק ותמיד השתמשה במילים: אצלנו, אנחנו. היא הזדהתה עם המקום הזדהות מוחלטת. כאן טיפלה בדוד ולא הזניחה גם את עבודתה בתיקונים במחסן. לאחר פטירת דוד זימן שר-ההיסטוריה לפולה את אחת הפסגות בחייה: עזרה בקליטת עולי ברית-המועצות. היא נרתמה לקליטתם ב”בית ראשון במולדת” וויתרה על חוגים וטיולים כדי שתוכל לעמוד לרשותם בכל שעה ובכל מצב. את שכרה ראתה בקשר החם ששמרו אתה האנשים שהתפזרו ברחבי הארץ.

פולה ראתה בבית-השיטה את ביתה ותמיד שאפה לסיים כאן את חייה, וכך היה.

בגיל שמונים ושמונה הלכה לעולמה.

יהי זכרה ברוך.

יהי זכרו ברוך