חנה כליון
הורה

כ”ד אב תרצ”א                                   ט”ו בשבט תשנ”ט

7.8.1931                                          1.2.1999

רק עשר שנים היתה חנה בינינו, אבל אלו היו שנים אינטנסיביות מאוד. מיד עם בואה שיתפה את עצמה בפעילות החברתית במועדון יום ב’, בנוסף לעבודתה בזיתיה , בקפיטריה ובבית המלאכה עם מאירה. שמחנו להצטרפותה ומיד הבנו שהיא מהווה כוח צעיר ותוספת חשובה במועדון. היא התנדבה לארגון ארוחות הארבע לדאגה להכנת האוכל בטיולים ומסיבות ובכלל הרגשנו כאילו מאז ומתמיד היתה עמנו חנה. רק בת 58 היתה בבואה, אבל ניסיונה בחיים של יובלות שלמים.

ילדות בסלובקיה בתקופת השואה, בוגרת מחנה כפייה, בורחת יחד עם בני המשפחה ליער הפרטיזנים ובסוף קורה “הנס” בני המשפחה שורדים ומתחילים חיים חדשים עם העלייה בדרכים שונות, לכרכור, חנה נישאה ילדה שני ילדים, אבל מאבקי הקיום הקשים לא מרפים ממנה. היא מתאלמנת והופכת לראש משפחה המפרנס בגיל 35. מאוחר יותר נישאה חנה לאריה כיליון ויחד הגיעו לבית השיטה. כאן בנו להם בית חדש עד שלפני 4 שנים חלתה בחולי אשר ניצח אותה היום, לא בקלות.

חנה נאבקה בנחישות וניסתה בכל כוחה להחזיק את מושכות חייה בידה. רק תמונה אחת נוספת, חנה ואריה כובשים את במת הריקודים במסיבת פורים, בנופש, רוקדים, מרחפים סחור סחור, ואנו עומדים סביבם משתאים, מביטים בהתפעלות.

מי יכול היה לנחש את המחלה שקיננה בגוף הגמיש, הנאה, שכל חזותו החיצונית אומרת יופי וכוח?

אנו נפרדים מחנה.

בת שישים ושמונה היתה במותה.

יהי זכרה ברוך.

יהי זכרו ברוך