רעיה קיטשבסקי
חברה

1922 12.12                          28.4.2017

 

רעיה קיטשבסקי נולדה ב-12 בדצמבר 1922בקובנה אשר בליטא להוריה אלי וציפורה קרליק. עם הוריה וארבעת אחיה עברה ב-1927 לקרמיניץ אשר במזרח פולין , עיר הולדתו של אביה. האב היה חייט אומן ואמא בשלנית לתפארת. מהוריה רכשה רעיה את מיומנויות התפירה והבישול. בבית-הספר ששרה אווירה אנטישמית ולגימנסיה לא המשיכה כיוון שלהוריה לא היתה יכולת לשלם את לימודיה.

ב-1941 והיא בת 18 נישאה לגדליה ובאותה עת פלשו הגרמנים לקרמיניץ. עם משפחתה נמלטה רעיה, והיא בהריון, הרחק מזרחה לקירגיזיה בדרך חתחתים. באחת מתחנות הדרך אבדו שני אחיה הקטנים ונמצאו תשושים לאחר ה מלחמה באורל. בעלה שהתעכב בעבודתו נרצח עם יהודי העיר.

שם בקולחוז שבפרונזי הבירה, ב-1942,  נולד זאב בכורה של רעיה.  עם תום המלחמה שבה המשפחה לבילאווה ואחר-כך לליגניץ שבשלזיה, שסופחה לפולין. רעיה מצאה פרנסה בקואופרטיב של טקסטיל ושם פגשה בצבי,חייל משוחרר מן הצבא האדום, ונישאה לו.   ב -1947  נולד לשניים מוטי ושלוש שניים אחר-כך נולד אבי.  ב1957 עם התגברות האנטישמיות בפולין עלו רעיה וצבי לישראל באונייה “ירושלים”. לאחר נסיון קליטה בבית-שאן הצטרפו השניים לבית-השיטה בכוונה שצבי ימצא מקומו במפעל תפירת נעליים. כאן ,ב-1958, נולד בן הזקונים יורם ובבית- השיטה זכתה רעיה סוף סוף לבית של אמת.

שנים עבדה רעיה באקונומיה ואחר-כך במתפרה . אשה נעימת הליכות ומיטיבה לקשור סביבה קשרים של ידידות.

במאי 2000  נפטר צבי  ורעיה מצאה נחמה בלימוד וקריאה וראש לכל במשפחות ילדיה.

בת 95 היתה במותה . השאירה ארבעה בנים , 11 נכדים ו-10 נינים.

מאמע – רעיה קיטשבסקי- כתב אבי

אמא שלנו איננה, אבל אמא שלנו נוכחת.

הניגוד הזה מבעבע בתוך המוח בלב ובבטן.אנחנו ארבעת בנייך נשארנו יתומים וכואבים.הלכת לנו האידישע מאמע בלי שוב,אל הנצח אל מרחבי האינסוף הנעלמים.עכשיו את מצטרפת לאבא שביום העצמאות לפני 17 שנה נטמן כאן ברגבי הבית,ונשמתך צרורה לנשמתו לעולמי עד.

נציין במספר מילים אבני דרך עיקריות שאפיינו את תשעים וחמש שנות חייך.

ב 1922 נולדת בליטא לתוך מערבולות פוליטיות.עקב המצב הפוליטי, עברת עם משפחתך לקרמניץ שבמזרח פולין.אביך היה חייט אומן ואמך בשלנית ואופה מעולה. מהוריך רכשת את מיומנות התפירה והבישול המצוינים, שהיו לשם דבר.

ב-1941 נישאת לגדליה והעתיד נראה ורוד. בקיץ של 1941 נכנסו הגרמנים לקרמניץ, ואת נסת עם אמך ואחייך מזרחה לתוככי רוסיה עד קירגיזיה, בעוד בעלך נשאר מאחור.

הבן הבכור זאב נולד ב 1942 בקירגיזיה ללא אב.לימים נודע לך שבעלך אביו של זאב נרצח על ידי הגרמנים.

עם תום המלחמה ב – 1945 המשפחה חוזרת לפולין.במהלך ההתאקלמות בפולין את מתחתנת עם אבא – צבי.

הבן השני מוטי נולד ב 1949 והבן השלישי אבי נולד ב 1952.האנטישמיות שוב הרימה ראש והיה ברור לך,שהבית האמתי והבטוח של היהודים הוא בישראל.

לחצת על אבא לעליה לארץ ישראל. ב – 1957 עלינו ארצה.לקיבוץ הגענו חודשים ספורים לאחר העלייה.במהרה השתלבת בענף המזון, באקונומיה.

בנעימות דרכך ידעת לייצור קשרים חברתיים מצוינים.כאן בקיבוץ ב -1958 נולד בן הזקונים יורם.

עם יציאתך לגמלאות הצטרפת לענף התפירה היית בו דמות מקצועית ואדם נוח ומעניין לשיחה. בשנות השמונים לחייך כשאבא עזב לעולמים

הקדשת את זמנך ללימוד ולהנאה רוחנית. אמא היית לנו כסלע איתן .

ידעת בדרכך השקטה לשמר ולחזק את הקן המשפחתי. אכן תלאות וסבל רב היו מנת חלקך בשנות חייך הראשונות וגם התרופפות בריאותית בשנותיך האחרונות,

אך עם זאת, אפשר בהחלט לומר שרוב חייך היית מאוד מאושרת בצוותא המשפחתית שייצרת מחד, ובמערכות היחסיים החברתיים שבנית לך בקיבוץ מאידך. סביבך כאן מוקיריך שמלווים אותך בדרכך האחרונה.

בישראל, באוסטרליה, בארצות הברית וגם ביפן. מרכינים ראש, באהבה, בגאווה, ובעיניים דומעות,

4  בניך, 11 נכדייך, 10 נינייך. כל השבט הזה אומר לך, תודה אמא תודה סבתא תודה סבתא רבא.

אמא אהיי שלום  נוחי בשלום על משכבך.

יהי נשמתך צרורה בצרור החיים לעולמי עד.

סבתא:

מילים: חלי ראובן

סבתא אפשר לבוא לישון אצלך?

לישון עליך?

בתוכך? ביין ידייך?

אפשר לבוא לאכול מהסיפורים שלך?

לשתות מהחוכמה שיש לך במטבח?

אפשר לבוא לרוץ אצלך על הלב וביין הרגליים?

אפשר שנטייל בגני הנפש שלי ותקני לי שעשוע בשמיים?

סבתא, אפשר לבוא לרעוד אצלך?

את עברת את כל המלחמות שאמא ואבא עוד נחושים לעשות,

ויש בך איזה שקט כזה וזמן בשבילי,

הביטי בעיניי סבתא הן יאריכו את חייך,

יגישו לך נעורים וילדות מחודשת,

וקרוסלה של צחוק , הביטי בהן – ביני ובינך  נמצאים הוריי

תראי כמה עשית כל השנים,

כמה זרעת לדורות, הביטי בעיניי

הן גברו על כל העלטות שבאו עליכם,

על כל השדים  והרוחות שעברתם.

סבתא את יכולה לבשל לי דייסה שלא תיגמר לעולם?

וגם את וגם סבא- אפשר?

שתהיו לי לעולם?

את יודעת מגיע לכל ילד סבא וסבתא, אפשר?

שיר שבחרה נכדתה של רעיה – דותן

מילות פרידה של אבי

בטרם אפרד אמא

שיר לך אשמיע.

שיר של געגוע,

שרק לפני שבוע ,

השמעתי לך חרש,

כולו מלא רגש.

פניך אז קרנו מאור,

ולנפשך נתת דרור.

הדמעות שלי זולגות,

ועינייך כבר לא רואות.

מילת פרידה אמא אהובה.

תודה אמא תודה.

מכתב ששלח הבן זאב מאוסטרליה.

אמא יקרה

נולדתי בזמנים קשים, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה.

היה לך קשה לטפל בי, להאכיל אותי ולגונן עלי מפני מחלות ורעב.

מוות של ילדים ותינוקות היה סביבינו אבל את שמרת עלי בנחישות שהייתה  אופיינית  רק לך

בתקופה הקשה בקירגיסטן וגם לאחר המלחמה ברוסיה ופולין.

בסופו של דבר החלטת לקחת את המשפחה ולעלות ארצה, לבית השיטה

מתוך אמונה ותקווה שנהיה מאושרים ובטוחים.

אני רוצה להודות לך אמא, תודה על הדאגה והאהבה.

תחסרי לנו מאוד.

אני מצר על כך שנבצר ממני להגיע להלווייתך. אמרתי קדיש בבית הכנסת בעירי.

אוהב אותך תמיד אמא.

זאב

מילות הספד של מוטי ויפה

הגורל הפגיש ביננו כשמלאו לי  15.  פגשתי את מוטי באוטובוס בתל-אביב.  שוחחנו קצת והתברר לנו ששנינו נולדנו בפולין באותה עיירה רחוקה ובאותו בית חולים  וההורים שלנו מכירים כמובן אחד את השני. רעיה כשפגשתי אותך בפעם הראשונה ראיתי אישה חייכנית מלאת אנרגיות וחיים אופטימיות שלא נגמרת וטובת  לב שאין כמותה. כניצולת שואה אין הדבר מובן מאילו.  זכית להביא לעולם ילדים לגדל אותם למרות הקשיים הרבים שבדרך,  זכית לחתן נכדים,    לזכות לנינים,  מכולם יש לך נחת והיית גאה בהם מאוד .

אומרים אמא יש רק אחת. כשהייתי בת 25 נפטרה אמא שלי בנסיעות טרגיות. בלי לשאול אף אחד “גנבתי” אותך לעצמי והיית כמו אמא בשבילי.   יום שישי 20.1.17 הגענו כמנהגנו לבלות אתך את  סוף השבוע .  לקחת אותי לסיבוב בקולנועית בקיבוץ, פחדתי קצת, ואת היית  בשליטה מלאה  נסעו  מוטי ואני אתך לטייל ישבנו לקנח בגלידה טובה. היית במיטבך.

בשבת מוטי אמר:  אמא אני מתחיל לצלם אותך ולתעד את מה שעברת. נעשה זאת בהמשכים בכל פעם שנבוא . מיד הסכמת ומוטי התחיל לצלם. יש  לנו את הפרק הראשון שמצטרף לזיכרונות רבים רבים, שנאספו במהלך השנים חלקם אף נרשמו בכתב וחלקם   בלוח ליבנו.

שבת 18.2.17 השעה 6 בערב מוטי ואני מתקשרים לאמא. אבי  עונה אמא נפלה הרגע. מאז לצערנו הרב ולמרות האופטימיות התקווה והרצון שלך, הגורל החליט אחרת.   לא הצלחת להתאושש.

ביום ההולדת האחרון שחגגנו לך אמרתי שבזכותך אנחנו מאוחדים.  מבטיחה לשמור על אחדות המשפחה.

תנוחי על משכבך בשלום.

 

יהי זיכרה ברוך.

יהי זכרו ברוך