13.11.1988         8.1.2018

שי, בת אהובה למשהל’ה ואלווירה

אחות ליען, חן, טל, אור וגיא. אשתו של גלעד.

נולדה בשלושה-עשר בנובמבר 1988.

מפעוטון ז’ בדרכה השובבית זינקה לגן ורד ותוך זמן קצר מצאה את מקומה ותכונותיה הייחודיות באו לידי ביטוי בקול גדול.

מכיתה א’ למדה בבי”ס “רימון” וכבר שם נרתמה ביוזמתה לילדי קבוצת ‘דרור’ שנדרשו לליווי צמוד בהשתלבותם. גם בחופש הגדול ויתרה על פעילותיה המקומיות לטובת ילדים אלו.

בחטיבת הביניים עברה ללמוד בעמק חרוד וסיימה את לימודיה התיכוניים ב”גאון הירדן” שבנוה-איתן. גם שם התנדבה בחופשים לטובת ילדי איל”ן.

יכולות התנועה והתקשורת המופלאות ניכרו בה מילדותה. תמיד רוקדת ובהמשך גם מרקידה קטנים וגדולים, מופיעה ומפיקה אירועים למען הכלל.

בצבא שירתה במחלקת אמל”ח בשייטת 13.

בכיתה ט’ פגשה בגלעד- אהבת חייה. עם סיום הצבא הצטרפה אליו לטיול במזרח שארך חודשים מספר. כשחזרו חיו בת”א שם למדה יוגה, תנועה לגיל הרך ולימודי שף. במהלך תקופה זו טיפלה בילדים בביתם ובכל בית הפכה מהר מאד ל”אמא” של הילדים שהתאהבו בה מהרגע הראשון.

כשחזרו גלעד ושי עם כלבתם נענע לבית השיטה השתלבה שי באופן טבעי בחינוך המשלים ובמקביל למדה מדעי ההתנהגות לתואר ראשון שנשלם בימים אלו. הייתה בה תבונה עמוקה.

החיבור אל הילדים, אל ההורים וצוותי ההדרכה היה מהיר, אמיץ ובטוח. כל אחד הרגיש ששי קצת שלו. בעבודתה זו הצליחה לרתום את נערי חבה”י ולהירתם לפעילות חברתית קהילתית מתוך אהבה גדולה לילדים ולבית.

“כוכב נולד”, תחרות הכישרונות של נערי העמק לזכר יותם לוטן, היווה תמצית של יכולותיה החינוכיות, התרבותיות והחברתיות, וכישוריה היצירתיים הוכיחו עצמם כשגם על אף מחלתה זכתה עם הנערים והנערות במקום הראשון. יותם עצמו היווה לה השראה ומילא מקום חשוב בהוויתה.

ביום הולדתה האחרון הכינו לה הילדים ספר ברכות ובין השאר נכתב בו:

“היית לי מדריכה, אחות, אמא שנייה, מורה, פסיכולוגית והחברה הכי טובה שלי”;

“מעשירה אותי אם זה באופטימיות ואם זה בשמחה. אני מודה לך על הכל, על כל מה שלימדת אותי ועל כל החומות שעזרת לי לשבור”;

“לא מעניין אותי אם תראי אותי או לא- העיקר שאני אראה אותך ואקבל את מנת הכוח היומית שלי או במילים אחרות ‘קצת שי לווריד…’ “.

שי אהבה את החיים, את הארץ ואת שיריה. אחד מחלומותיה היה ללכת בשביל ישראל ממנו הספיקה לכבוש רק את הקטע הראשון. שי אהבה לרקוד והכי אהבה אנשים.

היא אהבה כל ילד שטיפלה בו כאילו היה שלה. לא בכדי היו כל כך הרבה ילדים סביבה. היא אהבה ללמוד והטמיעה את הידע.

שי הכי רצתה בעולם להיות אמא.

במאי 2016 חלתה. לאחר טיפולי כימותרפיה, ניתוח והקרנות נדמה היה שהכל מאחוריה אבל כעבור זמן התברר שהסרטן המשיך בשלו. למרות זאת לא נכנעה.

חתונתה עם גלעד, לה ציפתה כל כך, התקיימה על פי כל כללי הטקס בשמחה שהתעלתה והרקיעה שחקים.

עד לרגע האחרון המשיכה לתכנן את חייה לעתיד לבוא.

משפחתה ומקורביה לא משו ממיטתה וניסו להקל כמיטב יכולתם.

אתמול נעצמו עיניה והיא שקטה.

יהי זכרה ברוך.

יהי זכרו ברוך