אורי עפרוני נולד ב-1 באפריל 1930 להוריו אריה ורחל, אח בכור לשוויון. בן שלוש עלה עם הוריו לקיבוץ תל יוסף. למד בבית הספר המשותף לתל יוסף ולעין חרוד.

ביוני 1948, בעת ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות, התגייס לפלמ”ח ועמה לחם במבצע “דני” לפריצת הדרך לירושלים ומאוחר יותר בקרבות הנגב סביב כיס פלוג’ה. עם תום המלחמה שב לתל-יוסף לעבודה במסגריית הבית.

ב-1952, בעקבות הפילוג בקיבוץ המאוחד,  עבר עם הוריו ואחיו לבית השיטה. בהדרכתו של יוס פלד עבד בתיקון מכונות חקלאיות ובהמשך הפך לפלח מן המניין. איש אדמה ומכונה!

ב-1955 נישא לבלהה,חברה בקבוצת הנוער “אייל” , ולשניים נולדו נועם, בועז, אסף, עמוס ורווית.

סמוך ללידת נועם נקרא אורי למילואים ונטל חלק במבצע סיני.

טרם יציאתו ללימודים בפקולטה לחקלאות ברחובות סייע בהדרכה בנוער-העובד ובנושאי חקלאות בקיבוץ נווה-אור.

עם הזמן נטל אורי את ריכוז ענף הפלחה והיה יוזם ושותף לנסיונות לגידול מילונים מחופי יריעות  פלסטיק, עגבניות לתעשיה, בצלצלים לשימורים וגידולים נוספים.  רק מתבקש היה שאורי יבחר לריכוז המשק של הקיבוץ תפקיד בו שם דגש על פיתוח והגדלת הרפת, מהלך שתרומתו ניכרת עד היום.

לאחר פסק זמן בתחום הגידולים התעשייתים נתמנה למנהל קואופרטיב ההובלה בית-שאן-חרוד והיה אחראי להעברתו משימוש במשאיות קטנות לסמי ולפול טריילרים. כמי שלא ניתק כל שנותיו מחקלאות השדה חזר אורי עם סיום פרק ניהול זה לגידולי חקלאות לתעשייה בטרם מונה למנהל אל”צ, התאגדות משקי העמק לעבודות עפר ולמיכון חקלאי לעיבוד גידולי שדה.

ב-1999 פרש אורי לגימלאות והתפנה לאהבתו לקריאת ספרות יפה, ללימודים ב”דורות בגלבוע”, לטיפוח הגינה ובראש וראשונה לנכדיו.

מותו בא לו פתע והוא במלואו, איש מאמין בערכי השיתוף מעורב ונושא באחריות להתנהלות קהילת בית השיטה. רק שבועות קודם לכן זכו אורי ובלהה בנינה ראשונה.

בן 88 היה במותו.

אנחנו נפרדים ממך אורי בשיבה לתפארת ובאהבה.