דן רפאלי נולד ב-1932 בתל-יוסף להוריו צפורה ויהושע אנשי גדוד העבודה, אח בכור ליעקב (“קוף-כף”).

את מרבית שעות בית-הספר בילה דן ( הוא “דנדלה” ו”סנדל”) מחוץ לכתלי הכתה כיוון שלדעתו לא היה למורים מה ללמד אותו. בכתות י”א-י”ב למד בבית-ספר מקצועי.

עם הפילוג ב-1952 עבר עם אחיו לבית-השיטה ומצא מקומו הטבעי במוסך ובהמשך בקואופרטיב בית-שאן חרוד, ובצוות האחזקה של הזיתיה. ידי הזהב שלו ותבונת כפיו היו לשם דבר ולא פחות מכך התמסרותו המוחלטת לעבודה , קטנה כגדולה. לא הייתה “עבודה שחורה” שבחל בה , וכך בתחומי המכונאות, החשמל, ההידראוליקה והמסגרות. יחיד ומיוחד בכישרונו היצירתי לחשיבה מחוץ לקופסא.

הכרותו של דן עם פנינה, אחות בבית-החולים בעפולה הוליכה לנישואים ולהולדת חמשת ילדיהם: עידית, אפרת, ורד, ברק ושחר.

דנדלה היה איש דעתן שלא חסך שבטו מתופעות שלא עלו בקנה אחד עם עמדותיו. דבקותו הקנאית בערכי השיתופיות מצאו ביטויים בביקורת חריפה על מהלכי השינוי וההפרטה. בכאב הצליף ב”סוגדים לעגל הפז”, כך במילותיו שלו.

כבר מילדותו ידע דן כאבי פרידה: בן 7 נפטר עליו אביו ובהיותו בן 20 נפטרה אמו.  בן 30 היה דן במות אחיו ממחלתו. בן חמישים היה בנפול שחר בנו במוצב בלבנון. את האובדן הזה לא היה בכוחו לשאת.

שנותיו האחרונות השחו את קומתו של האיש הזקוף הזה וריככו את שבט לשונו אך אהבתו למשפחתו המשיכה למלא את ישותו כתמיד.

בן 86 היה במותו.