חיפוש לפי אירוע:

נפטר פעולות איבה חלל צה"ל נפטרים (כללי)

 

גדעון צביק

 5.11.1942              20.10.2018

   גדעון נולד באביב 1943 בתל-יוסף להוריו גילה ויוסף צביק, אח בכור למיריק וליורם. שנות ילדותו נחצו בין תל-יוסף לבית-השיטה אליה עבר ב-1952 עם הוריו בעת הפילוג בקיבוץ המאוחד.    כבר כנער בלט גדעון כילד ברוך כישרונות ומעט מופנם גם יחד. פה ושם אף חטא בכתיבה פיוטית. את נעוריו עשה עם כתת “תומר”.   ב1961, כמצוות הזמנים ההם, התנדב לשירות צבאי בחטיבת הצנחנים ושירת כקשר בבית-ספר לצניחה. את שירות המילואים עשה במפקדת חטיבת הצנחנים 55.

  ב-1964, עם גמר השירות הסדיר, שב לקיבוץ ונשלח עם גרעין הבנים לנווה-אור. שם פגש בנעמי חפר, בת גבעת חיים מאוחד. השניים שבו לבית-השיטה, נישאו וכאן נולדו להם ארבעת בנותיהם: אסנת, זוהר, יעל  ושרון.   את דרכו בבית-השיטה התחיל בענף הפרדס ובעבודה לשירות סדרן העבודה.  ב-1970 יצא ללימודי הנדסה בטכניון. מתום לימודיו ולאורך עשרות שנים עמד לרשות ולשרות בית השיטה כמרכז משק, כרכז עבודה, כמרכז בנין ובנוסף לכך הוביל ותיכנן בניית מבני ציבור, מיזמים בחקלאות, בתעשייה ובתשתיות.

 עקבות מעשיו של גדעון נטועות ברחבי המקום . כך בשכונות התאנים, נופים, נאות דשא, גנים, שדות, שכונת ההר, ההרחבה הקהילתית, מפעל חרושת מתכת בפארק צבאים והעברת פעילות “אוסם” לבית השיטה. לצד זאת פעל ברחבי ההתיישבות בארץ בייעוץ בנושאי הרחבות ומערכות בניה, מאגרי השקיה, תשתיות  ומיזמי אנרגיה, ובתעשייה.

  יכולתו המופלאה של גדעון הייתה לראות את הדברים במבט-על, מבט בו ראה אופקים ויעדים רחוקים ורחבים בחשיבה יצירתית רבת דמיון ומעוף, בהסתכלות מרחבית פתוחה ומעיזה. איש של חלום ומעש גם יחד. כך ממש ביטא את אהבתו למקום ולמרחבים הסובבים אותו: מהלך בשקט המיוחד לו ורואה לאופק.

בן 75 היה במותו.  יהי זכרו ברוך 

אבא

תרימו את העיניים, סירקו את הגבעות, השדות והעצים המאובקים, אולי תמצאו אותו משקיף מהצד אל העמק כמו שנהג לעשות בהלוויות אחרות. בוחן את הטבע מקרוב אולי איזה ארי נמל חביב יציץ אליו , משקיף אל העננים ומנסה לחזות במ”מ מדויקים כמה גשם יגיע השנה.

אני לא בטוחה שהיה אוהב את הרעיון שכולנו התאספנו פה בשבילו, אבל הי אבא אל תצטנע גם עכשיו, אולי זו ההזדמנות האחרונה לנפח את החזה ולנוח בגאווה.

כשהייתי ילדה/נערה ידעתי לזהות את האוטו שלו ממרחקים, מי עוד נוסע 20 קמש בכבישים מקומיים, פורס יד  מנומשת כדאי לגעת ברוח, לא ממהר, כי איך ישים לב לכל הפרטים אחרת.

סבלת הרבה אבוש וזה היה כל כך לא הוגן ללב גדול כמו שלך, הלוואי והייתי יכולה להקל יותר על סבלך.

בטוחה שתבחר לך בקפידה איזה ציפור שורקת להמשיך להתגלגל בתוכה.

היה לי אבא מיוחד, ולא, זו לא קלישאה של הספדים על באמת ! הטבע יעיד!

כי מי עוד גם בשעת סבל וכאב, מעומק כסא הגלגלים והכוחות הנחלשים יענה כשישאל על כאב:

“על ראשי חרציות שלוש

אבל כואב לי בתחת ומגרד לי בראש”

זה הזמן לנוח פרדיננד

“ועד כמה שידוע לי עכשיו

הוא עדיין יושב שם, כפי שישב

סתם ככה , בשקט, בצל עץ השעם

ומריח את הפרחים פעם אחר פעם

הוא מאושר מאוד”

אוהבת

צוקי, בשבילך(שרון)

 יהי זכרו ברוך

 

backtotop