חיפוש לפי אירוע:

נפטר פעולות איבה חלל צה"ל נפטרים (כללי)

 

1930                                                          30.6.2019

חברה

חדוה נולדה בשנת 1930 בתל-אביב. בת בכורה לדבורה וליצחק רָייבֶּר אחות לבן-עמי. כשמלאו להּ ארבע שנים עברה המשפחה להתגורר בצפון תל-אביב בדירה קטנה ליד הים שבנה אביה יצחק. משפחה קטנה, דלת אמצעים, חמה וצוחקת.

בעקבות מחלת ילדות של אחיה, נשלחה חדוה בהיותה בת שש לגור עם סבהּ וסבתהּ שומרי המצוות בנחלת שבעה שבירושלים. בשכונה ובבית דיברו רק אידיש. במהלך המחלה פרצו מאורעות הדמים ונבצר ממנה לשוב לתל-אביב. כך קרה שחדוה שכחה לדבר עברית ודיברה רק אידיש. בדרכה חזרה לתל-אביב הצטרפה עם דודהּ לאחת השיירות שהותקפו על ידי המון ערבי זועם. המשטרה הבריטית חילצה אותה והשיבה אותה להוריה. רשמי הימים הללו חרטו בה צלקת עמוקה.

חדוה למדה בבית הספר “הצפון”. רופא בית הספר היה המשורר שאול טשרניחובסקי, שהותיר בה חותם חם ומחויך. בנעוריה למדה ב”תיכון חדש” שרוב תלמידיו השתייכו לתנועות נוער. היא הצטרפה ל”הגנה” ונשלחה עם חבריה להדביק כרוזים מחתרתיים ולהעביר הודעות מעמדה אחת לאחרת.

בפרוץ מלחמת העצמאות למדה חדוה בסמינר לוינסקי למורות ולגננות בתל-אביב. בחופשתה לפני הגיוס באה לבקר את בני משפחתה מוטקה וציפורה בוכמן בבית-השיטה. בקיבוץ שמעו שהגיעה גננת ומיד שיבצו אותה לעבוד בגן בנוהל שהוכר כתחליף לשירות הצבאי. בתום שנת ההוראה בגן, כשבאה חדוה לקבל את שכר עבודתה מהגזבר, נענתה שאין כסף. כחלופה ניתן לה ארגז ענבים שהפכו לתירוש בדרכה באוטובוס לבית הוריה בתל-אביב.

בעקבות הפילוג בתנועה הקיבוצית הגיעו התל-יוספים לבית-השיטה, ובהם גם גיורא רייכמן. הקשר בין חדוה לגיורא נרקם מאליו ועם חתונתם קבעו את ביתם בבית-השיטה. כאן נולדו ילדיהם יואב, ענת ודורית.

גיורא מילא תפקידים משקיים מרכזיים והיה מעמודי התווך החברתיים. בארבעה ביוני 1967 נפטר גיורא ממחלה בטרם עת, והלווייתו נערכה ביום שבו פרצה מלחמת ששת הימים.

גיורא לא זכה לראות את התגשמות מפעלו לאיגום מי הבארות להשקיית שטחי הפלחה שמעבר לגבעה. לאחר מותו נקרא המאגר על שמו – בריכת גיורא.

חדוה אזרה כוחותיה והמשיכה בדרכה לעבוד, ללמוד ולמלא תפקידים במערכת החינוך, הבריאות ובספריית הילד.

כשאמהּ הגיעה לגיל מבוגר הזמינה אותה חדוה לבית-השיטה, והקן המשפחתי התעשר בדמותה המיוחדת של סבתא דבורה.

בסתיו 1980 נהרג יואב בתאונת עבודה. רק בן 27 שנים, והכאב היה כבד מנשוא.

חדוה החליטה לחיות ולעשות ככל יכולתה למימוש תכניותיה. בתמיכת חבריה והמשפחה היא אספה את השברים והמשיכה הלאה.

במלאת שלוש שנים למותו של יואב-יובי שריכז את ענף גידולי השדה נשתלה חורשה צנועה על שמו “חורשת יואב”, המשקיפה על בריכת גיורא. חדוה סיפרה איך הייתה נמשכת למקום, אוהבת לבוא לשם בעין אחת בוכה ועין אחת צוחקת.

הצטרפותו של מֶקי איש חולתה לחייה הסבה לה ולמשפחתה אושר ושמחה. שנות יחד ארוכות ואוהבות שבהן נשמרו נקודות המוצא של כל אחד מהם וביניהן היו מגשרים על כל מרחק.

עם הולדת הנכדים נולדה בחדוה דאגה סבתאית ואהבה מלוא החופן לאביב, לרותם, לטל וליובל.

בערוב ימיה זכתה חדוה לטיפולה האוהב של מרינה, והשתיים מצאו שפה משותפת משלהן. יחד עברו לבית הפז שם זכתה חדוה לטיפול מסור עד שאפסו כוחותיה.

יהי זכרה ברוך.

אמא

זכרונות ראשונים שלי- את לצידי , אבא כבר איננו.

ההשכבות בלילה בגן. יוצאות לטיולי שבת, נוסעות לגבעתיים לבקר את  המשפחה שלך.

כשבגרתי היית מחכה לנו בבית. כל יום היינו באים הביתה. לפעמים רק לרגע, לפעמים יושבים ומשוחחים.

בשבילי הקיבוץ שורקים את השריקה המשפחתית ונפגשים במבט.

ניווטת את משפחתנו הקטנה בשקט, באומץ כאשר הגלים איימו שוב להטביע אותנו בים הכאב.

אז לימדת אותי ששיגרה גוברת על הכאב.

לימדת אותי מהי אופטימיות- לבחור ולראות שיש עוד הרבה טוב.

לימדת אותי שאדם יוצר את חייו בשתי ידיו.

תמיד יצרת משפחתיות ושמרת עליה. שמחת כשמקי הצטרף אלינו, היית מאושרת כשנולדו הנכדים.

אזכור את השיחות שלנו, את ההתעניינות, את הרצון להתייעץ ולהקשיב, השמחה והצחוקים כשהבית התמלא בחופשים בנכדים

היית שם בכל צמתי חיינו בשבילנו.

נזכור אותך תמיד

אמא, נוחי בשלום, סוף

 

געגועים זקוקים לכוון (מתוך “אתה” /אגי משעול)

והמתים חיים בנו בכל מיני צורות (מתוך “פגישה”)/ אגי משעול

וכמה טוב שיש למי להתגעגע

וכמה אושר ועושר יש בגעגוע

לעיתים הם מופיעים בהבזקים

לפעמים אני מזמינה מישהו מיקירי

בשמחות הם שותפים מלאים,

כשעצוב, יש משתמטים

 חינה ו’ תמוז תשע”ח  19/6/18

לסבתא הכי טובה בעולם!

מאחלים לך המון מזל טוב ליום הולדתך!

תִישארי בדיוק כמו שאת! הסבתא הכי מגניבה ומצחיקה באזור!

הסבתא שלא משנה איך היא מרגישה, היא תמיד תחייך לסובבים ותפיץ סביבה אנרגיה טובה ושמחה!

הסבתא שבמבט חטוף בעיניה, מבינים כמה היא אוהבת אותך!

הסבתא שתמיד תגרום לך להרגיש הכי טוב בעולם או “זה לא שהבגד יפה אלא המילוי של הבגד”.

הסבתא שתמיד יודעת להגיד את המילה הנכונה בזמן הנכון.

הסבתא שגם בגיל 88 הסיפורים שלה עדיין מרתקים אותך כל פעם מחדש!

הסבתא עם חוש ההומור הכי מפותח לגילה! שלמרות כל הקשיים שעומדים בדרכה היא שומרת על מוראל גבוה!

הסבתא הזאת שיש לה מקום חם בלב לכל אחד; ואם הייתה יכולה, הייתה יוצאת להציל את העולם!

הסבתא הזאת שמשיחה איתה, אתה שוכח שיש דברים ואנשים רעים בעולם שלנו!

סבתא – אנחנו הכי אוהבים אותך ומעריכים אותך בעולם!

כל פעם שאנחנו באים אלייך לקיבוץ יש לנו בלב שמחה והתרגשות לא מוסברת!

אוהבים הכי שיש!

(ואם היה אפשר, היינו נועלים את נעלי קפיצת הדרך וקופצים לפחות פעם ביום להגיד שלום ולתת נשיקה),

      גיא, דורית, אביב, רותם, טל וביזי 

חדוה

בתבונה אנושית וחמה הילכת בינותינו.

שבע נופלת וקמה.

בוחרת בַּחיוּך הַמְּשֹרטט בְּלֶחְייך נָתיב

לַדִּמעה.

בטוב לב וטעם את שוזרת בדברייך

הומור עצמי, יהודי ועתיר חכמת חיים.

בקשב, בדאגה ובאהבה אין קץ

מתמסרת למשפחתיות, לחברוּת מקרוב ומרחוק

ונעים לְהִשְתָהוֹת, להשיב לך אהבה.

גחמות ילדים, מבוגרים ובעלי חיים שהתרווחו בביתך לעולם קדמו להעדפותייך את.

תמיד מַטָּה את הכף למידת החסד והרחמים.

משהחריפה מחלתך – רחקו הספרים שבהם העמקת,

שיחות התקצרו למשפטים ואלה הפכו מילים אחרונות.

עוד הצלחת להגות   “בסדר, תודה, לילה טוב להתראות”

עד  שנאלמו גם הן.

קפאו ידייך האוספות ומכנסות,

עינייך נעצמו זה מכבר

אבל רוחך הוסיפה לרחף

בתעצומות, בנועם ובאהבה.

הושטנו ואנחנו מושיטים עצמנו ללטיפת הרוח

היי שלום…                                                        אירית ירדני  יוני 2019

backtotop