חיפוש לפי אירוע:

נפטר פעולות איבה חלל צה"ל נפטרים (כללי)

 

 

 

 

 

7.1941              7.7.2019

חברה

אלה נולדה בקיץ 1941 בבית-השיטה להוריה יוסוף ושפרה גדרון, ממייסדי הקיבוץ, אחות לתמר הבכורה ולרוחמה הצעירה בבנות גדרון.

את שנותיה בבית הספר המקומי עשתה עם קבוצת “דרור” כשהיא בולטת בכישרונה המוסיקלי. עם גיוסה לשירות הצבאי נבחרה ללהקת גייסות השריון.

עם השחרור שבה לביתה , פגשה בלארי האריס, מתנדב מארה”ב, ונישאה לו ב-1961. לשניים נולדו שני בניהם ניצן ושחר.

אלה למדה הוראת המוסיקה והצטרפה למקהלת “רינת” של גארי ברתיני. בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים חברה לשולה אלבלק ולאיריס שמי ותחת ידו של צביקה כספי הקימו את “שלישית עמוד התווים”. השלישיה הופיעה בפני החיילים שחנו בבקעת בית-שאן וברמת הגולן. בד בבד נטלה חלק בלהקת “ווקל”.

עם שובה של משפחת האריס משליחות באוטבה שבקנדה הייתה אלה שותפה להקמת ה”אשקולית”, קולית הבית של בית-השיטה. ב-1980 הופיעה האשקולית בהצלחה רבה בארה”ב, בהונג-קונג, בקהיר ובאירופה.

בשמה של התנועה , יצאו אלה ולארי לשליחות בקהילה היהודית באוטבה בקנדה בשנים 1975 ועד 1977. במכתביהם משם תיארה אלה בצד הקמת תנועת נוער, עידוד עלייה, הסברה – משימות שלארי לקח על עצמו, גם ארגון פעילות תרבותית וחגים. כתבה כששבו משם סיכמו כי ללא ספק שם הרגישו יותר יהודים מתוך בחירה והסכמה ולא מתוך כפייה, חגגו לבנים בר-מצווה בבית הכנסת, והבינו שבמציאות כזו אדם נדרש לגבש את ערכיו.
תשע שנים אחרי כן ב – 1987 יצאו מנוסים יותר בשליחותה של בית השיטה לקהילת רוקוויל בוושינגטון. אלה דיווחה כי מצאה לעצמה תעסוקה כמורה לזמר עברי בבתי ספר המסונפים לבתי כנסת והפכה, לדבריה, לחצי חזנית. מכיוון שהתבקשה להכין  את הילדים לחגים ולשבתות, למדה תפילות ופיוטים, אך ממהרת להצהיר: “איכשהו אני מחדירה שיר ישראלי או לחן חדש לטקסט מקובל, כדי לא לשכוח מאין באתי. אבל שלא יעלה חשד בליבכם – לא הפכתי יהודייה אדוקה בשל כך, נשארתי אותה קיבוצניקית כשהייתי”. את תלמידיה המבוגרים באולפן לעברית הרגיעה כשביקשו שתתרגם להם מאמר העוסק במשבר הכלכלי של הקיבוצים… חזרה משם חדורת ציונות מעשית ופעלה יחד עם עמיחי לפתוח את הכיתה האמריקאית וכן האמינה בייחודו של הקיבוץ כצורת חיים שיכולה למשוך יהודים המחפשים משמעות.

ב-1991 הצטרפו אלה וחמשת חברי ה”אשקולית” ללהקת “הגבעטרון”, להקת הזמר שעמה שרה אלה עד יומה האחרון.

כמורה למוסיקה, כזמרת וכפורטת על גיטרה הייתה אלה מעורבת ומובילה בחגי בית-השיטה ובערבי השירה והתרבות של הקיבוץ. עם הזמן התמחתה אלה בטיפול באמצעות מוסיקה ותרמה עם מיומנות זו לכפר נפגעי הסמים במלכישוע , לאוטיסטים ולבעלי לקויות למידה בבית-הספר בנווה-איתן , כמו גם לנכים ולנזקקים לתמיכה.

עם השנים התחתנו הבנים ונוספו נכדים:יותם, אייל, סיוון,דניאל ועפרי ילדיו של ניצן. ים וסול בנותיו של שחר.

אלה היתה סבתא חמה ואוהבת שהביאה לחייהם גיטרה ושירה,.מתנות קטנות והקשבה גדולה.

עם פרישתה לגימלאות התמידה אלה בפעילויות אלה תוך שהיא נהנית עם לארי מטיולים ברחבי העולם ומעניקה אהבתה לשמונת נכדיה.

בת 78 הייתה אלה עת נקטפו חייה בתאונת דרכים.  יהי זכרה ברוך.

 

כמו ציפור אני עפה מעליכם עכשיו,לקראת ערב של יום ראשון:

עומדים הנכם סביב בור שיחבק את גופי אל חיק האדמה החמימה.

ממרומיי, נראים אתם כמו זר פרחים צבעוני ושלו.

בועות של זיכרונות בוקעים מכם בשלל גווני הקשת.

בועות של נופים,חוויות,חיוכים,שירה,טעמים,חברים,קהילה ומשפחה.

אז קחו נא נשימה,התחברו למרומים והצטרפו עמי למזמור פרידה.

 

בניי המדהימים, אהבתיכם עד כלות נשימתי האחרונה.

אתם זוכרים ימי שישי של ילדות בקיבוץ של שנות ה70,

את טבלת ‘שוקולד הפרה’ שממנה קיבל כל אחד שורה.

אתם זוכרים ימי שבת בבריכה עם אבטיח קר,

זוכרים נסיעות במשאית פורד כחולה לכינרת,עם קיאקים וקרטיבים קרים.

 

נכדיי הקסומים,כל אחד מזמור הלל בפני עצמו-אני מחבקת אתכם לליבי,

אתם זוכרים סופי שבוע אצל הסבים בקיבוץ, את השינה בעליית הגג.

זוכרים שעורי נגינה, זוכרים כלי נגינה-את מנגינתכם אמשיך לשמוע.

אתם זוכרים ימי הולדת, זוכרים גם את משק החיי.

כל זיכרון שלכם הינו המשך מנגינותיי.

 

בעלי המעצים,איש הטבע והעמל,

אתה זוכר צעירה עם שערות חלקות ושחורות עד לכתפיי,

זוכר  שהכנת עבורי שלל תכשיטים.

אתה זוכר שציירת יצורים דמיוניים בשלל צבעים.

יצירותייך היוו מנגינה למיתריי.

ולבסוף,קהילתי ושלל חברי למסע המופלא הזה

אתם זוכרים ערבי שירה של צחוק וחברותא.

זוכרים ימים במרעה,בפרדס ובשדות של מלונים מתוקים.

אתם זוכרים חגים,חתונות,לידות,בריתות,אחוות רעים ושכנים.

הייתם לי כשדה הפתוח המזמינני לרקוד ולזמר.

 

חייתי חיים מלאים ומועשרים במשפחה אוהבת ובקהילה מחבקת.

הייתי קול במקהלה וייצרנו ייחד הרמוניה מופלאה.

אמשיך לפעום בלבבותיכם בכל חוש,מחשבה ומעשה שבו שורה האהבה.

זיכרוני בציוץ ציפור,ברוח שבעלים,במבט קשוב ובכל אשר נושם קיום.

אהבוני כשאהבתיכם.

כתב שחר

 

 

קשה למילים ברגע שכזה.

אני ניזכר במקצת מהרגעים שהיו לנו לאחרונהד שבהם נתת את עצמך לנכדות.

לפני חודש במסיבת סיום בית ספר של עפרי  ניגנת ושרת, ובמשך השנה התנדבת ללמד בבית-ספר פה בקיבוץ שירי ארץ ישראל.

לפני חודשיים הקלטת שיר לבת מצווה של דניאל נכדתך.

אתמול שוחחנו בטלפון וצחקנו אנחנו בטיול ואת בבית. 

והיום אני פה ואת שם מקום בלתי  מושג ונתפש.

אני פה ואת לא.

הכאב גדול.

אהבתי אותך אמא.

ועכשיו נפרדים.

הי שלום

אוהב

בן שלך.ניצן

 

backtotop