חיפוש לפי אירוע:

נפטר פעולות איבה חלל צה"ל נפטרים (כללי)

 

חבר

1942 29.10                                   16.8.2019

  מיכאל נולד בבית-השיטה בסתיו 1942 להוריו הרטה ומרדכי סלע, שעלו ארצה מגרמניה, אח לרותה, עמירם ואסנת.

  את שנות בית-הספר עשה בבית-הספר בקיבוץ עם קבוצת “תומר”. בנעוריו נקשר באהבת הנגינה בזכותם של ארנסט הורוביץ ושמעון שדמי מורהו לכלי הנשיפה.

  את שירותו הצבאי עשה  בפיקוד ההדרכה. עם השחרור יצא מיכאל לשנת שירות בנווה-אור עם חלקם של בני “תומר”. בתום שנה שב לביתו ונישא לחנה סנדברג, רומן שראשיתו עוד בשנות התיכון הגבוהות. לשניים נולדו ארבעת ילדיהם: עופרי, שירי, ורד ואייל.

   כחמש עשרה שנים עבד מיכאל במכון לשיפוץ קטפות ובהמשך עבר להיות קניין מפעל חרושת מתכת. 

  מיכאל היה כל כולו מסור למשפחתו ולחצוצרה שהפכה למעין תעודת הזהות שלו. עם החצוצרה היה מעורב ופעיל בכל אירועי החג והמועד של הקיבוץ. מקום משמעותי היה לו בליווי להקת ה”אשקולית” המקומית ובכל ההרכבים התזמורתיים במרחב הצפון כמו גם בערבי השירה של שרהל’ה שרון, בתזמורת פרלמנט העמק ועד ועוד.

   בן 53 חווה מיכאל התקף לב תוך נהיגה . למן אז ועד יומו האחרון השקיע מיכאל מזמנו בלימודים ב”דורות בגלבוע”, בפעילות גופנית ובראש וראשונה בשחייה יומית בגן-השלושה, כמו גם בטיפוח גינת חמד ובית המשפחה. וכמובן בנגינה בחצוצרה. כל אלה לא עמדו לו בבוא עליו ההתקף האחרון והוא מותיר אחריו את רעייתו, ילדיו ושמונת נכדיו. 

 

  אוהב אדם ונאהב על סובביו היה מיכאל, איש מקרין טוב.

  בן 77 היה במותו. יהי זכרו ברוך.       

 

אבא אלוף שלי,
איך אפשר שלא לתת לך את התואר?
היום האחרון בחייך התחיל כמו כל יום אחר בסערה.
הפעם זה התחיל בהסעה של פועלים מוקדם בבוקר, משם הביתה לכיסוח הדשא ואז לסחנה לעשות
את הקילומטר וחצי היומיים בשחייה. משם המשכת לקניות עם אמא ואם כל זה לא מספיק, בערב
יצאת לבקר חברים בעמק.
ואז נגמר הכל. נגמר בבאת אחת!
מוות של אלופים,ללא כאב וללא סבל.
אני זוכר את הפעם הקודמת, לפני עשרים וארבע שנים. אז “עשית בחוכמה” ונפלת בחדר המיון.
הפעם “לא הצלחת”, מה שכן הצלחת זה לחיות את החיים ובגדול כמעט ללא הפסקות!
ניגנת בחצוצרה, שהפכה להיות השם הנרדף שלך בעשרות פרלמנטים ואירועים מתוכננים ומזדמנים,
שחית מידי יום גם כשלא היית במיטבך, עבדת בגינה- נתת פייט לא רע לדפנה השכנה וביחד עשיתם
את אחד המקבצים היפים ביותר על הפלנטה.
למדת במרכז “דורות בגלבוע” כמו שלא למדת אף פעם, טיילת הרבה והיו לך חברים צעירים
ומבוגרים כאחד.
אהבת את אמא ודאגת לה עד השנייה האחרונה מענייני בריאות ועד תרבות, היית מקפיד על יציאות
לסרטים, הופעות ומסעדות גם כשלאימא לא תמיד היה קל.
אהבת מאוד את הנכדים והביקורים בקיבוץ היו כייף אחד מתמשך…
אהבת את החיים וטרפת אותם כאילו כל יום הוא היום האחרון.
ככה, פשוט וללא פשרות.
תמיד עם מצב רוח טוב והמון פלפל, סוג של אנרג’ייזר, לא יכול לנוח.
אולי חלק מזה זו בעצם הפרעת קשב וריכוז, אבל למי אכפת.
באופן סמלי עזבת את העולם בט”ו באב.
אהבת אנשים ואנשים החזירו לך אהבה.
אבא, אני אוהב אותך ואתה כבר חסר לי כל כך.
אתה עכשיו בדרך למעלה וכשתגיע תוכל לפגוש את חנוך ואלה, את הוריך ועוד הרבה חברים אחרים.
השארת אחריך צוואה והיא החיים אותם חיית.
הלוואי ונצליח ולו במעט למצות את זמננו על האדמה כפי שניצלת אתה, ללא פשרות ועם הרבה
אהבה, שמחה ונתינה.
נוח על משכבך בשלום אבא אלוף שלי.
אוהב אותך המון המון…
עופרי.
backtotop