חברה

1.1935                        16.8.2019

 

 פנינה נולדה בחורף 1935 בכפר-הס להוריה אנשי העלייה השלישית טניה ויעקב סורקר, אחות בכורה לנאוה. את שמה קיבלה על שם סבתה, פנינה דובניקוב,  שנרצחה עם בעלה במאורעות תרפ”ט בחברון.

  במושב ספגה פנינה את ערכי העבודה העצמית, הערבות ההדדית ואהבת המולדת.  את השירות הצבאי עשתה עם גרעין בני המושבים בעין-רדיאן ובהמשך בשל”ת בתל-קציר. 

  בתום השירות הצבאי למדה בבית-הספר לאחיות ב”העמק” בעפולה. תוך ביקור אצל קרוביה בבית-השיטה, משפחת דובניקוב, הכירה את דן(דנדלה)רפאלי . השניים נישאו ופנינה קבעה ביתה בקיבוץ. כאן נולדו להם חמשת ילדיהם: עידית, אפרת, ורד, ברק ושחר.

 שנים ארוכות עבדה פנינה כאחות במרפאת הקיבוץ, אהודה ומוערכת. אף שביטאה אהבתה למקום ולאנשיו התקשתה להסכין עם הלכות הקיבוץ הן בשאלת הרכוש הפרטי והן בהתקוממותה כנגד הלינה המשותפת.

  בקיץ 1993 נהרג שחר בפעילות צה”ל בלבנון. השבר הנורא לא כפף את קומתה של פנינה. ביטוי לכך נתנה במחברת שיריה:

   את דרכי שלי / אסלול במו ידי / אחצוב בסלע / אפסע במדבר / את נתיבי שלי  / אאיר בנרי / את מזורי שלי / אמצא בעלעלי / יום חדש יאיר / ופרח שוב יפרח.

   לאחר שנתפנתה מעבודתה בכריכיה התמסרה לציור , גם על אריחים, על עץ ועור, לתפירה, לסריגה, ולתפירת שמיכות טלאים. בצד שפע זה הרבתה לטייל ברחבי תבל עם בני המשפחה להם הייתה עוגן ומעגן.

  אשה מלאה בעושר פנימי הייתה : סקרנית, תאוות חיים ודעת, ורחבת אופקים. אוהבת מוסיקה, תנ”כ, ספרות והיסטוריה.

   שנה לאחר מותו של דן אישה נפטרה פנינה ממחלתה והיא מותירה את ילדיה וששת נכדיה.

   בת 84 הייתה במותה . יהי זכרה ברוך                       

 

 

מעין שירים בקע מליבה של פנינה לאחר נפילתו של שחר בתמוז- יולי 1993.

 

יצאתי לחפש את ילדי

בין לובשי הטריקו והג’ינס

בין לובשי המדים

וכומתה אדומה.

חיפשתיך בני

בין תמירי הקומה

ובהירי השיער,

בין שותי השכר 

ואוהבי השירה.

חיפשתיך ולא מצאתיך.

ואני ניצבת מול האמת הנוראה

עורי צפוד

ראשי כברה

כואבת, מרוסקת,

חסרת מנוחה

כחיה פצועה בסוגרה.

 

את דרכי שלי 

אסלול במו ידי

אחצוב בסלע

אפסע במדבר

את נתיבי שלי

אאיר בנרי

את מזורי שלי

אמצא בעלעלי 

יום חדש יאיר 

ופרח שוב יפרח

 

כואבת את לכתך מאיתנו, אישה יקרה.

הכרתי אותך כאחות אהובה במרפאה וכאמא של שחר.

כששחר נהרג שיתפתי אותך בזיכרון ילדות שלי מגן ה’. זיכרון שמעורבבות בו תמונות וריח. זיכרון של שחר ששומר במגירת העץ ליד המיטה עוגיות פתי בר שנתת לו מהמרפאה. עוגיות מאימא שיש להן ריח מתוק וריח של עץ מהמגירה. היינו קוראים להן “עוגיות מרוססות” בשל ריח העץ, אך שחר שמר על העוגיות מאימא מכל משמר.

שחר היה איתי יחד בגן ה’ ואחר כך בכיתת “אשל”, הדרכנו יחד את כיתת “תמר”, הלכנו יחד דרך משמעותית. 

שחר בן הזקונים שלך היה מיוחד במינו, חכם, יצירתי, ערכי ומצחיק.

כששחר נהרג נהגתי לבוא בכל שנה לקברו ביום הזיכרון. אט אט הקשר בינינו התהדק וכשהיה לך כבר קשה לעלות לבית קברות, הגעתי אל ביתך.

שיתפתי אותך בזיכרונות משחר, שוחחנו על החיים ונרקם ביננו קשר מיוחד.

גיליתי אישה חכמה, אוהבת מוזיקה, תנ”ך, ספרות והיסטוריה. אישה עם עושר פנימי, סקרנות, תאוות חיים ורחבת אופקים.

תמיד התעניינת בי, היית רגישה ואנושית.

שמחתי לראות את ילדיך ונכדיך סביבך ואהבתי את האווירה בביתכם.

לפני כחודש התקשרתי אחרי ששמעתי שאת בבית הפז.

רציתי מאוד לבוא לבקר, כדרכך הטובה אמרת לי- סעי לחופשה, תהני כשתחזרי ניפגש. 

הייתה שיחה נעימה ומרגשת- הספקתי להגיד לך כמה את יקרה לי ואיזה מקום יש לך בליבי ואת בדרכך המקסימה בירכת אותי ואמרת לי מילים חמות.

לצערי כשחזרתי, כבר נודע לי שאת לא נמצאת בבית הפז ומצבך קשה. זאת הייתה שיחת פרידה. 

אהבתי אותך מאוד, נוחי על משכבך בשלום.

מורן בן גוריון