1.1.1949           27.7.2020

  צפרירה(צפי) נולדה ב-8 בנובמבר 1949 להוריה אריה ואסתר וקסמן מוותיקי בית-השיטה , אחות צעירה לדני. על אף מגבלות של מחלה תורשתית פיזיולוגית והתמודדות עם מחלת שיתוק ילדים הייתה צפי משתתפת מלאה בכל פעילויות קבוצת “אבוקה” ובני גילה . כך ברכיבת אופניים, בספורט טבלאי ובטיולים שנתיים אותם עשתה ללא ויתור כשעל גבה תרמיל שהכין עבורה אביה.

  עם סיום לימודי בית-הספר וכיוון ששוחררה משירות צבאי התנדבה לשנה שלישית מוקדמת אותה עשתה בקיבוץ צובה, בחירה שנקבעה גם כדי להקל עליה מפני מחלת האסטמה שליוותה אותה כל חייה.

  עם שובה לבית-השיטה הצטרפה לצוות המכוורת ובו בזמן הפכה לשותפה קבועה בצוות הצלמים במעבדת הצילום של הקיבוץ , צלמת טובת עין של דומם, פרחים, נופים ובעלי חיים. תוך כך הייתה צפי לצלמת של שנתוני התינוקות מדי כל ראש השנה. מאות מאלה חייבים לה את הנצחת חיוכם מאז. 

   בראשית שנות השמונים יצאה ללימודי עיצוב גרפי במכללת ויצ”ו בחיפה והייתה ליוצרת של מאות מודעות על לוחות המודעות של הקיבוץ. ובד בבד הפכה למעצבת מצגות השיווק של מפעל חרושת-מתכת בישראל ובחו”ל. ב-1996 מונתה למנהלת משרד “גומיקו”, מפעל חדש לייצור חלקי גומי לקטפות הכותנה. גם בתפקיד זה גילתה צפי התמסרות מלאה, דייקנות וקפדנות.

  פרוייקט ייחודי ביצעה צפי עם ידידתה יהודית שריג ובהדרכת דיתה פרח . השתיים עיצבו פלקטים מרהיבים על קירות מוזיאון הפלמ”ח עשויים מצילומי קופסאות נעליים של וותיקי הפלמ”ח.

  בראשית שנות האלפיים עברה צפי להיות עובדת משאבי-אנוש של מפעל “זיתי בית-השיטה-אוסם” לאחר הכשרה מתאימה במכללת עמק-יזרעאל כשהיא זוכה לחיבת כל עובדי המפעל.  עם פרישתה לגימלאות ב-2011 נטלה אחריות על מעקב אחר מדי המים והחשמל במחלקת התשתיות של הקיבוץ. גם מטלה זו עשתה בכל מאודה.

אף שלא נישאה ולא היו לצפי ילדים משלה היה ביתה לביתם של ילדים רבים. קשרי אהבה רבה נטוו בינה לבין שלושת ילדיו של דני אחיה.

עוד היא בעבודתה תקפה אותה מחלה ממארת וגברה עליה תוך חודשיים ימים.

  בת 71 הייתה צפי במותה.

יהי זכרה ברוך.