29.3.1934                            2.12.2020

מיכאל נולד במרץ 1934 בדנציג שבצפון גרמניה להוריו חנה ומרדכי וייסברג. בן שש וחצי היה כאשר השתלטו הנאצים על העיר. בניסיון לצאת אל ארץ-ישראל  עזב אביו את העיר אל יוגוסלביה. שם נתפש והוצא להורג בידי הגרמנים. עם אמו ברח מיכאל בסירה על הדנובה ואל רומניה לחוף הים השחור. על גבי אוניית המעפילים ” אטלנטיק” . בנמל חיפה יועדו הם לעבור ל”פאטריה” שאמורה הייתה להגלות את המעפילים למאוריציוס. מיכאל שחלה בטיפוס ואמו נדחפו מן הרציף עקב חולשתם. כך ניצלו מגורל מעפילי “פאטריה” שטובעה בשגגה על ידי “ההגנה”. לאחר שהחלים בבית-החולים בחיפה הועבר מיכאל עם אמו למחנה המעפילים בעתלית.

  באביב 1940 הגיע מיכאל לבית-השיטה והצטרף לבכורי הבנים, לקבוצת “אלון”. מאוחר יותר שינה שם משפחתו לירבעם ונשבע כי בית השיטה תהא ביתו לעד.  בחברת הילדים בלט מיכאל במנהיגותו תוך דבקות בערכי הקיבוץ, נחוש ומקפיד בקטנה כגדולה.

  את שירותו הצבאי עשה כקצין קשר בגדוד שריון. שם פגש בטלילה ועמה חזר לביתו בבית השיטה. השניים נישאו ב-1957 וכאן נולדו להם חמשת ילדיהם:  שגב, בשמת, הדר, זיו וניצן. 

לימים נפרדו השניים ומיכאל הקים את ביתו עם רות אורן. 

 במלחמת יום-הכיפורים מילא תפקיד קצין קשר בחטיבת השריון 179 , חטיבת המילואים הראשונה שבלמה את השריון הסורי בדרום רמת-הגולן. 

עם שובו מהשירות הצבאי עבד בפלחה ואחר –כך כמנהל ייצור בזיתיה ומנהל המחסן במפעל. 

מיכאל נשא בתפקידים ציבוריים הן במזכירות בית- השיטה, כמרכז עבודה וכמזכיר הקיבוץ והן במזכירות הקיבוץ-המאוחד כמרכז ועדת הגיוס . בכל תפקידיו זכה להערכה ולאמון רב מכל סובביו. 

 בשנותיו האחרונות חלה ומחלתו החמירה עד לעיוורון גמור. על אף זאת עקב בקשב אחר המתרחש באמצעות הרדיו והגיב על אירועי הפוליטיקה, כך עד ימיו האחרונים עת נדם לבו.

  בן 87 היה במותו, יהי זכרו ברוך.