20.1.1945                 8.04.2021

יוחנן נולד בחורף  1945 להוריו חווה ושמחה כהן , אח לאלישבע, חנה ומיכאל. מילדותו היה יוחנן ילד שונה וככזה לא היה
שותף פעיל בלימודים אך מעורב בחוויות בני גילו. משחר ילדותו אהב בעלי חיים. בגיל עשר החל יוחנן לעבוד ברפת ליד
אביו וכבן טיפוחיו של צבי מלר. יוחנן התמיד בכך חמישים שנים תמימות והיה הרפתן היחיד שהכיר כל פרה על פי ראשה.
את היכרותו המלאה עם קבוצות הכדורגל בישראל קנה בזכות שמחה אביו שהיה השוער המיתולוגי של קבוצת הכדורגל המקומית.
את הימורי הילדים על תוצאות המשחקים בשבת ניהל יוחנן במחברתו.
עם אמו חווה גידל את הכלבה חביבה. הוריו היו לו בית תומך כל עוד עמדו להם כוחותיהם.

איש שקט היה ורואה את סביבתו הקרובה והרחוקה גם יחד ומוצא תשובות לשאלות העולות מהן.
לאחר פרישתו מהרפת התמיד בלימודיו בדורות בגלבוע והיה לדמות מוכרת ואהודה גם שם.
כאשר נחלש עבר לבית הפז לטיפול המסור של עובדי הבית.
בן 76 היה במותו

יהי זכרו ברוך

 

יוחנן יקר, ילד נצחי- כשניפרדתי ממך בבית החולים ראיתי את פניך שקטים ורגועים כמו אומרים לי: ” הייתי כאן, עשיתי, עבדתי , התעניינתי, ידעתי ונהינתי. עכשיו אני עוזב בשלוה וללא סבל- הכל בסדר, “חנהלה”…..

מאז היוודע  על לכתך מאיתנו, אני מקבלת שיחות מאנשים שאהבו אותך, שהעריכו את ייחודך , את הנחישות והדעתנות שלך לצד הדאגה והסדר הנחושים למה שצריך, למי ומתי….

התעניינת בפוליטיקה, היית ערני , מעורב ולעיתים גם כועס להתרחשויות סביבך- רגיש לחוסר צדק ולמה שהכרחי ונחוץ, לדעתך.

היית דייקן וקפדן. עם זיכרון חד ומיוחד לתאריכים. כששיחקנו טריוויה התפעלתי כל פעם מהידע הכללי שלך.

אהבת טיולים בארץ ובחו”ל-  כאן גם המקום להודות לעוז שליווה אותך במסירות ובאהבה.

הרפת הייתה בנשמתך  ושמשה עולם ומלואו בחייך עשרות שנים. חברים מספרים לי כמה אהבו והעריכו אותך על  הידע , הזיכרון והחיבור לפרות.

במשך שנים טיפלת במסירות בשיגה ובחתולים אחרים שכל כך אהבת.

היית אינציקלופדיה  מהלכת בכל הקשור לליגות ומשחקי כדור רגל- מעורב נרגש ומתרגש.

אהבת לאכול ולהתנחם במתוקים.

מאוד התחברת לפעילות של דורות בגלבוע. איזו השקעה וקפדנות הייתה לך בהכנת עציצים עם אבני מוזאיקה קטנטנות.

לפני מספר שבועות לקחתי אותך למצפה יוס, לטיול של שבת- ההליכה כבר היתה מאוד קשה לך ובכל זאת – האוויר הפתוח, הטבע, השמש והעמק היפה במלוא הדרו- חיבקו אותך.

כמה שמחת להיות “סוכן מכירות” של ויטמין די בהתחממות בשמש  מלטפת ,בשבת חורפית.

יוחנן, היו לנו הרבה שעות נינוחות יחד בדיבור ובמשחקי רביעיות, טריוויה ודמקה- במשחק האחרון אפילו ניצחת- איזה יופי…..

יוחנן, הלכת מאיתנו פתאום וכל כך מהר- לא היינו מוכנים.

תום הזכיר לי כי באחד מביקורינו המשותפים דיברתי איתך על המוות- בשיחה היית כל כך שלוו ונינוח- התייחסת לעניין בטבעיות שקטה ומקבלת: ” אנשים מתים- ככה זה” , אמרת.

וכך גם הלכת מאיתנו- בהשלמה….

יהי זכרך ברוך, אחי.

תודה מיוחדת לבית השיטה ובמיוחד  לבית הפז- להדר ולכל צוות העובדים המסורים שדאגו, טיפלו והיו רגישים לצרכיך המיוחדים – זאת תוך חיבוק מתמיד  ונדיבות.

יוחני, הם קראו לך.

תודה , תודה

חנהלה וכל המשפחה.

 

יוחנן, חברי ורעי

קשרי הידידות והרעות ביננו, החלו בשנים הראשונות של שנות ה-אלפיים, עת התחלתי לעבוד ברפת.

רוב חליבות הבוקר שלי, היו יחד איתך: רפתן מנוסה, וותיק והכי חשוב, אוהב אהבת נפש את הפרות.

את החליבות העברת בדרכך שלך: לכל שעה מסויימת בין 5:00 ל- 8:00 בבוקר, הייתה משימה קבועה מבחינתך, ויהי מה! לא חשוב מה קורה בתוך מכון החליבה – ליוחנן יש סדר יום, ומסדר היום לא זזים!

להעביר את תכנת הרדיו מרשת ב’ ל”קול רגע” בשעה 7:00 בבוקר, 7:30 כוס קפה עם קרקר, ועוד בטרם הסתיימה החליבה, התחלת לנקות את שביל הפרות.

בעקשנותך, ידעת להשיג דברים רבים ולפעמים גם לעצבן, אבל על יוחנן אי אפשר לכעוס, וכך היו הדברים חולפים.

אהבתך הגדולה לקבוצת “הפועל תל אביב” בכדורגל באה לידי ביטוי בנסיעה למשחקים, צפייה בטלויזיה, ושיחות איתי בנושא – למרות שאינני מבין בכך כלום.

עוד משהו בענייני כדורגל: יוחנן הוא בין הבודדים בארץ, אם לא האדם היחיד, שהצליח להיכנס, באישור, עם סכין בתיקו לתוך מרגש כדורגל לאחר שהצליח לשכנע את המאבטח בכניסה שהסכין מיועדת לחתוך תפוח עץ. רק יוחנן יכול לשכנע, ושוב, בעקשנותו הרבה.

בשיחות על פוליטיקה כבר שיתפתי איתך פעולה.

במשך השנים לקחתי אותך לטיולים בארץ וליוותי אותך בנסיעות שונות.

מאוחר יותר, נסעתי איתך לטיולים בחו”ל. היינו בשוויץ, איטליה, צרפת, סלובניה וקרואטיה, אוסטריה, גרמניה ורומניה. כל טיול איתך הייתה חוויה מעניינת ומוצלחת.

ידעת להסתדר היטב בכוחות עצמך, ולהשיג את אשר רצית.

לאחר שסיימת את עבודתך ברפת, לאחר 50+ שנים, מצאת את מקומך ב”דורות בגלבוע” – מקום שהשב לך הנאה רבה.

במשך השנים, כאשר בריאותך החלה להכביד עליך, עברת לאחריות ידי הזהב של עובדות ועובדי בית הפז, וגם בעת שהותך בבית הפז היית עצמאי כמעט לחלוטין, עירני ופיקח עם סדר יום מוקפד.

לפני מספר ימים הועברת לטיפול בבית החולים, עקב בעיה בריאותית.

אתמול, בשעות אחר הצהריים באתי לבקרך בבית החולים, בידיעה שהמצב קשה, לאחר שקודם לנסיעה שוחחתי עם חנה’לה אחותך. הווילון הוורוד סביב מיטתך היה סגור. לא רציתי לפתוח. כבר הבנתי.

תנוח בשלווה בין רגבי העפר של בית השיטה, בית שכה אהבת.

יהי זכרך ברוך.

עוז שגיא

 

 

לדוד המיוחד שלי יוחנן :

לא חשבתי שאתרגש ככה , אני מודה, לא חשבתי שיהיה לי עצוב כל כך הרי זה לא שהיינו בקשר קרוב כל השנים האלו  אבל יש לי זיכרונות מאוד חזקים ממך יוחנן וטובים : אני זוכר את העיניים הטובות שלך , הסקרניות ,המתעניינות.

אני זוכר שידעת לדבר עם כל אחד על מה שעניין אותו , גם אם מזמן לא נפגשתם .

אני זוכר את הקשר שלך עם סבתא חווה כמה היית קשור אליה , והיא הייתה מחבקת אותך, אומרת “מיין  זויסר” מתוק שלי ומביאה לך את מה שביקשת ואתה היית מאושר כמו ה”עץ הנדיב ” .

אני זוכר שביקרתי אותך ברפת וכל כך התפעלתי מזה שאתה מכיר כל פרה ופרה ונותן לכל אחת יחס ,כמה אהבה הייתה בך.

זוכר כמה אהבתי לבוא לחדר הצנוע שלך , כמה אהבת לארח ואיך טיפלת בכל החתולים .

אני זוכר כמה אהבת כשאמא לקחה אותך לארוחות פסח אצלה אתה ביקשת ואמא מיד נענתה.

אני זוכר אתה משחקי הרמי קוב המשותפים עם סבא וסבתא , אני חושב ששם התחילה האהבה שלי למשחקים מה שהפכתי למקצוע שלי .

יוחנן – אתה כבר חסר .

אני מסתכל על אמא היקרה שטיפלה בך במסירות מדהימה , כאילו אתה הבן שלה ולא אח שלה ובטח נפער לה בור ענק בתוך הלב . להתראות ,יוחנן היקר .

אין ספק שאתה בגן עדן בחלקה הכי יפה , לא בטוח שכולנו נצטרף אליך שם .

אז תהנה לך בינתיים וד”ש חמה מכולנו .

באהבה גדולה , יואב .

יהי זכרו ברוך