25.10.1944           17.10.2021

משה נולד בתל יוסף ב25 לאוקטובר 1944, לציפורה וצבי מאירי בדיוק בערב יום הכיפורים.  עד גיל 7 גדל והתחנך בתל יוסף ועם הפילוג עבר עם משפחתו לבית השיטה.
בבית השיטה הצטרף לכיתת רקפת.

בשנת 1963 התגייס משה לגולני ולאחר שסיים קורס קצינים שירת כקצין מודיעין בפיקוד דרום.
לאחר השחרור מהצבא עלה לגולן והיה ממקימי קיבוץ עין זיוון שם עסק בעיקר בסקר אשמות וקצת בחקלאות ובנוסף היה אחראי הביטחון של הקיבוץ. שם הכיר את רחלי בת קיבוץ רמת הכובש
שהגיעה במסגרת גרעין בנים לפני הצבא. לאחר שנה וחצי התחתנו השניים וקבעו את ביתם בבית השיטה. כאן נולדו ילדיהם אורית עופר עידן ויפעת.
בבית השיטה עבד קצת בענפי השדה ובעיקר במפעל חרושת מתכת ובהמשך בשמירה עד לצאתו לפנסיה.

משה היה כמעיין שופע של ידע עצום, היתה לו תשובה וגם דעה לכל דבר ועניין.
אהבתו הגדולה היתה לטיולים וידיעת הארץ, למד גיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה, שנתיים במכון אבשלום ועד יומו האחרון לא הפסיק ללמוד בקורסים שונים ומגוונים, והרבה לצאת לטיולים הן כמדריך והן כמשתתף מן המניין.
משה זכה להקים משפחה גדולה ומורחבת, כאן בבית השיטה, עד יומו האחרון היה מוקף בנכדיו, אהבת חייו, הנכדים מילאו אותו באושר אינסופי והקלו על כל מכאוביו. 

בן 77 היה משה במותו.

המסמכים של אבי

כילדה מאוד אהבתי לחטט במגירת המסמכים של אבי

 בין כל המסמכים, התעודות והכרטיסים היה פתק מקופל עם שיר שלא הכרתי, לימים אבי אף הדפיס את השיר והדביק אותו על הקיר ליד המחשב שיהיה כל הזמן לנגד עיניו

שאלתי אותו כמה פעמים מה העניין עם השיר הזה והוא ענה בפשוטות, הוא פשוט שיר מצויין

השיר אהבת ציון של יורם טהר לב מספר על אהבה נוסטלגית שלו לארץ ישראל הישנה, אבא היה איש נוסטלגי ביותר ורק חיפש כל הזדמנות לספר לנו על מה שהיה ואיך שהיה פה  פעם כשהיה ילד בקיבוץ של אז

בשיר מעביר טהר לב ביקורות על איך שקילקלו לנו אותה ממש כמו אבא שלא פיספס אף הזדמנות להעביר ביקורת על כל מה שנעשה סביבו, על הכל היתה לו דעה והיה לו מאוד חשוב להשמיע לנו אותה

אהבת הארץ, משיכה להיסטוריה וביקורת על כל שנעשה כאן היום, ואהבה אינסופית ומעל הכל – מוזיקה, שכל הזמן נשמעת ברקע

אין ספק שהחיבור שלו לשיר נראה לי היום כל כך הגיוני.

בתך יפעת

אבא שלי היה איש של הארץ  

הוא אהב אותה והכיר אותה לאורך, לרוחב ולעומק 

את האהבה הזו הקפיד להעביר לנו ילדיו, בטיולים אין סופיים  בשבתות או שזה היה בטיולי משק או בטיול הכנה לטיול משק, בכל  מקרה שם הוא היה בשיאו: מאושר ובעיקר לא הפסיק לדבר מרוב  התלהבות.  

כשבקיבוץ היתה אפשרות לבחור בן “נופש גלגלים” לבית מלון, היה  ברור כמובן שמלון לא בא בחשבון ובזמן שחברותיי סיפרו לי על  טבילות באמבטיה )שנחשבה אז לאטרקציה(, אני דשדשתי באוהל  סיירים בפונדק יטבתה.  

אבא הכיר את השמות של כל הפרחים וכשלא ידע היה ממציא בצורה  אמינה ובילתי ניתנת לערעור )אז עוד לא היו אפליקציות שניתן היה  לבדוק את האמינות(, הוא הכיר כל מקום, גם בחושך ואם חס וחלילה  ראה שלט של יישוב חדש, מייד היה פונה לשם ובודק תחת מחאות  ילדיו היגעים.  

בלימודי התואר השני שלי נפתח ביננו מעגל מחבר חדש, אבא היה  שותף מלא ללימודי חקר המקרא שלי וביחד חלקנו ספרים, מאמרים  ואפילו הרצאות בגבע של חוקרים מומלצים. החיבור בין התנ”ך  והארכיאולוגיה היה אהוב עליו במיוחד והספורט המשפחתי היה  להתקיל אותו בשמות של אתרים, תילים וכפרים נידחים. השאלה לא  היתה אם הוא יודע, אלא כמה זמן ייקח לו לתת הסבר מעמיק. היה  לזה כמובן גם מחיר, כי כשחזרנו הביתה היינו מקבלים שיעורי בית  לקרוא את הדף המפורט והמנומק שהכין על אותו המקום. 

אבא היה איש של הארץ ועוד יותר היה איש של משפחה. מבחינתו  אפשר היה להתחיל ישר מהנכדים שאותם אהב בכל ליבו והיה גאה  בהם כלכך. בשבילם היתה לו סבלנות והוא אהב ללמד אותם שח  ודמקה, שמות של פרחים, כוכבים ועוד.  

אבא שלי אהוב, קשה לי הפרידה ממך מאוד ואני לא מסוגלת לחשוב  איך זה יהיה מעכשיו, למי אתקשר באמצע טיול כדי לשתף אותו במה  שאני רואה ונושמת ומי עוד יתלהב כמוך מכל פרט ופרט.  

קיבלתי ממך כלכך הרבה ואני מודה לך על הכל, על החוכמה, על  האהבה, הרגישות והעיניים הכחולות והטובות שידעתי לקרוא אותן  גם בלי שתדבר.  

אתה תמיד תלווה אותי בכל מקום ובכל נוף שאהיה בו.

בתך אורית

מה אני יכול לספר לכם על סבא משה, שאחרים לא סיפרו?

אנחנו שני אנשים כלכך שונים (רק אם תשאלו את אורית היא תגיד לכם שאנחנו דומים)!

על אהבת הטיולים וארץ ישראל כבר אמרו, סיפרו ועוד יספרו רבות, על האדם עם הידע המופלא בכל דבר, מאות יעידו.

אני רוצה לספר לכם על מישהו ממש אחר.

על משה, שבגיל 70 בערך נחשף למחשב ולא הניח לו, על האיש שהעלה מאות תמונות לפייסבוק ומעולם לא ידע איך עושים את זה באמת.

על אדם שקיבל טלפון נייד חכם, סמרטפון לשפתו ממש לא מזמן ולא הניח לנו או לי עד שלא זכה לתשובה על כל פונקציה ומקש (גם אם הם עוד לא הומצאו או לא קיימים).

לכם על שיחות טלפון בכל שעה ולפעמים 5 פעמים ברצף, לא משנה אם אני בישיבה או טיפול, עד שלא עניתי, הגעתי וסידרתי לו משהו קטן שהיה לו ממש חשוב. בדרך כלל זו היתה עוד לחיצה אחת בדרך שהייתה חסרה או משהו ממש שולי עבורי אבל חשוב בשבילו, אך הוא לא ויתר, תמיד הייתי יוצא אשם והוא היה צוחק עליי שוב ושוב ומוכיח לי באותות ובמופתים שזו בעצם אשמתי.

אני רוצה לספר לכם על סבא שיישב שעות בגן והסתכל על הנכדים שלו, אנשים היו בטוחים שהוא חלק מהגן, אז לא, הוא פשוט היה שם כדי להתענג ולראות את הנכדים שלו גדלים בבטחה.

האם ידעתם שמשה היה בעצם אבשלום קור לא מוכרז? האיש פיתח שפה משלו: סמרטפון כבר אמרתי, טאבטייז ולא טלטאביז, פרוייקה במקום פוייקה ועוד מלא ביטויים שהיריעה קצרה מלהכיל. 

משה שלימד אותי שלפרחים יש שמות ואפילו מצחיקים כמו יחנוק המדבר הידוע, משה שידע לצחוק ולספר בדיחות חדות ומאוד מדויקות, משה שלימד את הנכדים שח ואפילו, לדעתי, הפסיד להם בכוונה.

משה שהיה נוזף בי, בערך כל שבוע, שלא קראתי את הספר על סבא שלי או על דגניה ואני בעצם פשוט לא אוהב לקרוא. זה היה כלכך מצחיק אותו ברמה שהוא אפילו היה צוחק.

משה שידע לאפשר לאורי ולי, הנספחים הזכרים במשפחה, לנהל קרב הרואי על הירושה (ואל תתבלבלו מדובר על מטפחות אף שגם אותן הפסדתי) הוא פשוט שיתף איתנו פעולה על שטות של ילדים בני 20.

לפני חודש הייתי בטיול ונסענו בציר בו משה עוד לא נסע, אני ראיתי בזה נצחון קטן וטרחתי ליידע אותו איזה 10 פעמים ולדאוג שיודה שאני, במו גופי, עברתי את המסלול הזה לפניו. והוא, בדרכו שלי, דאג לוודא שאשן טוב בלילה מרוב ההתרגשות ווידא שכולם יודעים שניצחתי!

אם היה לי צל של ספק שזה הניצחון האחרון שלי עליו, הייתי מפסיד אותו טכנית.

משה, הסבא האולטימטיבי שהיה כלכך שונה ממני וכלכך דומה לי.

לי הוא יחסר בדיוק מהסיבות האילו

ועכשיו באמת כבר אין לי סיבה לטייל או שאולי בעצם יש לי סיבה ענקית לטייל!

יהי זכרו ברוך

יהי זכרו ברוך