27.5.1944             25.11.2021

אבא נולד בשנת 1944 ילד שני לאימו גאולה ואביו צבי. בעת לידתו היה פג במשקל של 950 גרם. באותם ימים לא היו אינקובטורים והוא הונח בצמר גפן במחשבה שלא ישרוד.
הסיפור אומר שלאחר זמן מה נשמעו קולות מהצמר גפן והוא הבהיר לכולם שהוא חזק ולא יוותר…
הוריו צבי וגאולה, עבדו ברפת, שעות רבות. אבא סיפר שאם רצה לראות את ההורים היה עליו ללכת למרעה או לבוא לרפת. נירה אחותו הגדולה הייתה מטפלת בו ובאחיו הצעירים חנן ויהודית והקשר בין האחים היה חזק ומשמעותי לאורך כל החיים.
את שנות הנעורים העביר בחברת הילדים בבית השיטה כחלק מכיתת אלומה.
אבא התגייס לצבא ובמהלך שירותו הצבאי נפצע משני כדורים שפלט חייל שישב באוהל לידו. הוא התאושש מהפציעה וחזר לתפקוד מלא.
לאחר הצבא יצא לשנה שלישית בנווה אור שם עבד בפרדס. אבא תאר עבודה קשה בחום גדול ועם זאת ציין שזו הייתה תקופה מאוד שמחה ועם חיי חברה תוססים.
במלחמת ששת הימים השתתף אבא כלוחם בגדוד 3155 בחטיבה 9 של גולני.
לאחר חזרתו לקיבוץ עבד אבא בענף הפלחה וחרש על טרקטור D4.
במהלך נופש רווקים בנתניה, פגש אבא את אמא רונית, כאשר ביקש ממנה לעזור לו לקפל את השרוולים.
מאז ועד יומו האחרון אמא טיפלה באבא ועזרה לו בכל שהיה צריך.
השניים נישאו בשנת 1968 בשלוש חתונות. אחת ברמת השופט ושתיים בבית השיטה.
לאחר החתונה עברו לגור ברמת השופט וחזרו לבית השיטה לטפל באימו גאולה שהייתה חולה מאוד. אנחנו הילדים, אני רגב ומתן, נולדנו בבית השיטה.
בתחילת שנות השבעים, כנראה כתוצאה מהפציעה בצבא, חלה אבא בסוכרת נעורים. המחלה פגעה באבא קשות וחייבה טיפול מתמיד.
לאורך השנים עבד אבא בקיבוץ בעבודות שונות: היה תברואן, היה אחראי על חפירת מאגרי הדגים, עבד במפעל הזיתייה, נהג בריאות ועבד בחרושת מתכת. במהלך עבודתו בזיתייה היה אחראי על מכירת התוצרת הפגומה. בדרך זו יצר קשרים עם אנשים רבים שרק חיכו שיגיע ויפגוש בהם.
אבא היה קשור מאוד לבית השיטה. אהב את הקיבוץ, את חיי החברה ותרבות היחד.
תקופת השינוי בבית השיטה הייתה לו קשה מאוד. למרות זאת, שמח והיה גאה שבעקבות השינויים כל ילדיו ונכדיו נשארו לידו בקיבוץ.
בשנים האחרונות החריפו המחלות איתן התמודד והוא נזקק פעמים רבות לאישפוזים וטיפולים רפואיים. בחצי השנה האחרונה עם התדרדרות מצבו עבר לבית הפז שם טופל במסירות רבה ע”י הצוות. ביום ראשון עבר אירוע מוחי ממנו לא התאושש.
לאבא היה כרטיס אדי לתרומת איברים ומשאלתו הייתה שיוכל לעזור לאחרים גם לאחר מותו. לשמחתנו יכולנו להגשים משאלה זו.
 אנו קוברים אותך באדמת העמק ובקיבוץ אליו היית קשור כל כך ונפרדים ממך באהבה גדולה.

יהי זכרו ברוך

יהודה בעלי היקר
נולדת בניסים וגם מותך קרוב לחג החנוכה, חג האור והנס.
הנס הראשון היה שרידתך כפג בתקופה שבה לא היו אמצעים רפואיים לשמור על חיי תינוקות. כנגד כל הסיכויים גדלת והתפתחת בתוך סלסלה עם צמר גפן.
הנס השני קרה לך בצבא. חייל פלט כדורים שפגעו בך. למרות הפציעה החלמת והמשכת בחייך.
כשהכרתי אותך היית רזה, אפילו רזה מאוד….לקח זמן עד שגילו שהסיבה הייתה מחלת הסוכרת שעשתה בך שמות. המשך החיים לצד הסוכרת לאורך שנים כה רבות היו הנס השלישי.
בדרך היו עוד ניסים רבים כמו למשל התאונה בעפולה כשנהג שלא שם לב דרס אותך וגרם לפציעה וההתאוששות מניתוח הבטן לפני כעשרים שנה.
בשנה וחצי האחרונות השתתפת בניסוי חדשני שמטרתו הייתה לדחות ככול הניתן את קריסת הכליות ובוא הדיאליזה. הרופאים שלך טענו שאתה אחרון המטופלים ששרד את התהליך ובעצם אתה נס רפואי מהלך.
ועכשיו גם הסוף היה לפי בקשתך בדרך של נס. עצמת את עיניך בשלווה והלכת לישון כמו שביקשת. בלי סבל וכאב.
שכב בשלום יקירי ואלוהים יקבל אותך בידים פתוחות.
אוהבת אותך וכבר מתגעגעת אליך

אשתך רונית.

אבא יהודה
אבא, רציתי לספר לך שהמון אנשים באו  לכבד אותך בלוויה וגם לאורך השבעה.
רבים מהם הזכירו אותך בסיפורים לאורך שנות חייך מתקופת הצמר גפן בבית-החולים ובהמשך היציאה המשותפת עם יפתח גלעד והפרות לאחו ודרך החוויות של בני קבוצת אלומה.
אנשים שונים מתקופות שונות יצרו איתך קשרים משמעותיים ותמיד ידעת ליצור מולם שיח ועניין משותף.
אבא תמיד התקשרת אלי להתעניין מה שלום הילדים והאם הצליח למכור משהו. היה חשוב לך לדעת מה חדש ומה מצב הרוח.
היית קשור מאוד לנעשה במעגלים הקרובים והרחוקים סביבנו. אהבת לספר את הסיפורים  על בית השיטה של פעם והיינו צוחקים עד שאמרת רגב תפסיק להצחיק אותי אני לא נושם….
אבא יש הטוענים שבית השיטה לא תהיה אותה בית השיטה בלעדיך בנוף שלה.

אוהב אותך, 

בנך רגב.

אבא יקר ואהוב ! אם הייתי צריך ללהק אותך להיות שחקן בתוכנית הישרדות הייתי מנתב  אותך היישר לתפקיד “השורד האחרון” !  

התמודדת עם מבחנים לא פשוטים והוכחת עמידות שבדיעבד גרמה לי להתפעל : – נולדת פג ונלחמת על חייך.  

– בצבא נפצעת משני כדורים שנפלטו עליך.  

– סוכרת נעורים התגלתה בגופך בגיל 23 והיוותה איום מתמיד על בריאותך . – ניתוח בטן מורכב בגיל 56 שכמעט גמר אותך. 

– אשפוזים תכופים , קורונה ומה לא !? 

והרי שרידות זאת גנטיקה, סבא צבי הצליח לחזות באמצעות חלום שחלם שפיכת דם  יהודי ברחובות גרמניה ואת הסכנה המיידית מהשלטון הנאצי ההולך ומתבסס ולכן עלה ארצה לאחר מאבק עיקש, הוא היחידי ששרד את השואה ממשפחה בת 7 נפשות.  ואתה אבא אתה הסתכלת לחיים בלבן של העיניים וכמו אמרת אני בקרב הזה לא הולך לוותר!! עוד בדיקה ועוד צילום , חוות דעת של מומחים ושלל רופאים והנה בלי לשים לב לימדת אותנו פרק בהלכות ” קדושת החיים .”  

אהבת את קיבוץ בית השיטה אהבת אמת והדבקת אותנו באהבה הזאת ולראיה שלשת  ילדיך ונכדיך חיים סביבך בקיבוץ. סחפת אותנו בסיפורים על בית השיטה של פעם, על  המסורות שהיו פה ובעיקר על כמה טוב פה. גם בתקופה האחרונה כשכבר לא היה קל חנן ויריב רודד לקחו אותך לטייל בשדות בית השיטה לראות את הנוף הישן והחדש ואתה סיפרת בהתלהבות על מטעי הבננות שהחליפו את שדות החיטה. היית איש חברה ושיחה, אהבת לשבת עם החברים בפרלמנט, אהבת ללכת לחוגים בדורות בגלבוע ולפגוש את החברים מכל רחבי העמק.  

כל בוקר כשאני עולה לעבודה בסיבובים ממשמר העמק לעין השופט אני נזכר בשבתות שאתה ואמא הייתם לוקחים אותנו לבקר את הוריה אהרון וחיה ברמת השופט והיום  כהורה בעצמי אני יודע להעריך את הסבלנות ואת כל מה שעשית עבורנו.  אני יודע כמה אהבת אותי אבא, כשעזבתי את הבית ועברתי לגור בגבעת בית הספר קראת לחדר שלי “חדר העצב”, תמיד התקשרת אליי לדרוש בשלומי ובשלום הבנות,  תמיד התעניינת וגם כשהיית בבית הפ”ז חתרת למגע וביקשת שאבוא לכמה רגעים  לשבת איתך בחוץ בסככה של ביליצ’קה , היה חשוב לך לשמוע ולדעת מה קורה.  כילד שאלתי את עצמי לא פעם שאלות של ילד :  

למה אבא שלי לא חזק פיזית ? למה אבא שלי לא מפקד גדול בצבא ? למה אבא שלי לא מנהל גדול ?  

כמבוגר ובפרספקטיבה לאחור אני יודע ומבין שזכיתי !  

– זכיתי באבא אוהב ורגיש.  

– זכיתי באבא שנתן לי לבחור את המסלול שלי בחיים.  

– זכיתי באבא שלימד אותי שגם כשקשה מתמודדים.  

– זכיתי באבא שאהב את אמא ואותנו אהבת אמת ללא תנאים.  

אז תודה לך אבא יקר על הכול ! נוח על משכבך בשלום ושמור עלינו מלמעלה !  בליבי תהיה חקוק לנצח ! אוהב אותך הכי בעולם !  

בנך מתן

אנחנו שנינו מאותו מחזור, “אלומה” – קשר חם והדוק של למעלה משבעים שנה.

לאורך כל השנים היה יהודה בעניינים – ידע מה קורה בקיבוץ מלפני ומאחורי הקלעים. 

מקטנות – קראנו לו בכיתה “מרכז המשק“. בטיולים שנתיים כשהתארחנו בקיבוצים אחרים, היה זה יהודה שסיפר על בית השיטה – כמה פרות, כמה המלטות, כמה דונמים, כמה טרקטורים,  ואפילו כמה כסף יש לבית השיטה. הוא ידע הכל, על כל סוסה שזזה בחצר או טרקטור שעלה לשדה. דבר לא נעלם מעיניו הסקרניות.

בילדותנו, נהג יהודה להזמין אותנו למאפיה, שם אבא צבי היה בוצע כיכר לחם חם וטרי מהתנור, מפזר עליו מעט שמן ומלח גס ואנחנו היינו נהנים מהריח והאכילה הלא שגרתית. כשהיינו חוזרים לכיתה, יהודה היה נכנס, כולו שמחה וגאווה מהביקור המיוחד. 

 מעת לעת, בבגרותנו, היינו נפגשים ויהודה תמיד סיפר ועידכן על מה שקורה בקיבוץ.     הוא היה איש נבון ודעתן, עם עמדה ברורה ומוצקה בכל נושא ועניין.

ראיתי ביהודה את “המאהב הגדול” של בית השיטה. 

פגישותינו היו מלוות בסיפורים וצחוקים, עלינו ועל ההורים. מדי פעם אמרנו בצחוק אחד לשני – אם  אני הולך לפניך, אתה אומר עלי דברי הספד. זה היה מאין הסכם בלתי כתוב.

פגישתנו האחרונה הייתה ביום ג’ שעבר, למחרת האירוע לציון 80 שנה לפלמ”ח. 

תוך קציר הדשא ראיתי את יהודה הולך עם ההליכון, הוא קרא לי ואמר, “בוא שב”. כיביתי את המקצרה והתיישבנו על קיר אבן בצד הדרך. סיפרתי לו על הערב היפה והמרגש והראיתי לו את התמונה היפה בה צולמתי יחד עם רונית ונירה. יהודה צחק בהנאה.                      נראה שהיה מפויס עם עצמו ועם העולם, שלם עם עצמו ועם בחירותיו.

זו תמונת הפרידה שלי מיהודה, כך אזכור אותו – שמח בחלקו וטוב לבב.

איש טוב, חבר ורע, עם מחשבה בהירה, בלי פוזות, בלי זיופים, הכי ישיר והכי פשוט שיש.

ויותר מכל,,, אבא וסבא שאהב והעריץ את ילדיו – לילך, רגב ומתן, את משפחתו הענפה ואת הבית החם שבנו יחדיו, רונית ויהודה.

הנה יהודה, חברי הטוב – הקדמת אותי ואני מקיים את התחייבותנו ההדדית ונפרד ממך במילות חיבה ואהבה. 

נוח בשלום באדמת בית השיטה, אותה כל כך אהבת.

חברך לדרך – משה פלד.

יהי זכרו ברוך