12.8.1949          25.06.2022

  שושנה(שושי) נולדה בקיץ 1949 בבית-השיטה לרינה וליונה ירחי, אחות צעירה לנורית, לעמיחי ולחנה. את שנות ילדותה ונעוריה עשתה עם כתת “אבוקה”. 

  בגיל 7 איבדה את יונה אביה אשר נפל בקרב אבו-עגילה במבצע קדש ב- 1956 והוא אך בן ארבעים. 

  את משה יעקבי פגשה שושי והיא בכתה ט’, בקורס מדריכים של בני הקיבוץ המאוחד והשניים הפכו לזוג. 

  בסיום לימודיה , במסגרת שנה שלישית מוקדמת , הצטרפה למקימי קיבוץ מרום-גולן איתם עברה מעליקה לקוניטרה.  לאחר שנה זו התגייסה לשירות צבאי בנח”ל , עברה קורס מ”כיות ושימשה בימי מלחמת ההתשה מפקדת הכשרות במעוז-חיים וביפתח.  

  ב-1969 נישאו שושי ומשה , קבעו ביתם במעוז-חיים ושם נולדו להם ילדיהם מיכאל , אייל, יוני ותמר.

  בקיבוץ מילאה שושי בין השאר את  תפקיד מנהלת בית-הספר היסודי, את ריכוז התרבות והייתה גם מזכירת הקיבוץ. לאחר לימודי טיפול בגיל הרך וספרנות שימשה עשרים ושלוש שנים מנהלת הספרייה בבית החינוך בנווה-איתן והפכה אותה למוסד משמעותי שם.

  בין שאר עיסוקיה הפיקה שושי, שלמדה בצעירותה צילום ועריכת וידיאו , סרטים מספר וביניהם סרט על קורות קבוצת החוגים במפעל השלג בסדום. שושי אהבה שירה והייתה לחברה קבועה בקולית של מעוז.

  ב-1999 עזבו שושי ומשה את מעוז ובנו ביתם במושב רמת-צבי. גם כאן השתלבה שושי בחיי התרבות והייתה פעילה בארגון טיולים ואירועים לגילאי הביניים. בפעילות זו התמידה גם כשנאבקה במחלתה.

 בת 73 הייתה במותה. יהי זכרה ברוך.

אמא

חייך היו מלאים, מאושרים אך מורכבים. כילדים לא זיהנו ולא הבנו את עומקם של הדברים, תמיד התייצבנו לטקסים במעוז חיים ולאירועי הזיכרון בבית השיטה, ממש כמו כולם…

הקמת עם אבא משפחה גדולה מאושרת, ניצחת על המקהלה המשפחתית בעזרת כללי תכנון נוקשים ויומן מבצעים מסודר להפליא, כנראה ירשת זאת מסבא יונה, ותמיד קרצת לי בהומור על משפחתו של אבא: “מי שבא לבקר באופן ספונטאני מקבל אירוח ספונטני…” 

בכל אשר פנית תמיד הקפדת להיות פעילה ומעורבת חברתית, הקפת את עצמך בהרבה חברים, והקפדת ללמד אותנו ש”חברויות יש להשקות, לדשן ולזבל, ממש כמו צמחים”, אמא תני לי לספר לך שאת השיעור הזה כולנו למדנו ומיישמים היטב… 

עת עזבת את מעוז אי שם באמצע שנות ה-40 לחייך גילינו צדדים חדשים… ממש פריחה מאוחרת, פתאום הוצאת רישיון נהיגה וממש חרשת את כל כבישי העמק, ויותר חשוב מזה, התחלת לבשל ולאפות. את שכל ניסיונך בתחום הבישול התמצא במטבח הקיבוצי, ממש עברת שינוי מסדרי גודל, ואנחנו הקמנו את מועדון המעריצים…

על כל אדם עוברים אירועים המעצבים את חייו ואישיותו, את אמא שלנו עיצבה היתמות מאבא. את אביך יונה לא זכית להכיר הרבה, וחסרונו ניכר בך בכל תו מתווי פנייך ובכל קו מקווי אישיותך, אנחנו הבנו את זה רק בשנים האחרונות.
יונה נפל במבצע קדש בהסתערות על מתחם אבו עגילה, וזוהה מאוחר יותר ע”י מכתב ילדותי ותמים ובו ציור, וכמה שורות קצרות :

יום שני

שלום אבא

אני כבר עברתי לכתה ב’

מתי אתה חוזר?

שלום שושי

אמא

החזרנו אותך הביתה, לקיבוץ בית השיטה, לסבא יונה הגיבור, לסבתא רינה החומלת ולשאר החברים והמשפחה.   

עכשיו תם המסע, נוחי על משכבך בשלום.

סיפרה יהודית , כתב אייל שריג :

לפני שנים אחדות יצאו להן לטיול שלוש חברות נפש טובות, או אחיות טובות אם תרצו. שושי, צפי ויהודית.

בהגיען לחוף , סמוך למעגן מיכאל, עלו על גבעה פורחת מול הים המקסים ומול שקיעה זהובה אדום שאין יפה ממנה. התמקמו על סלע נוח וצפו במים התכולים שקיצפם נמוך ואדוותיהם רגועות ומרגיעות.

ומשצפו בכל היופי הזה נפתח סגור ליבן.

וכשהגיע תורה של שושי , אמרה לחשה כך :

” הבחירה הגדולה, הטובה והיפה בחיי הייתה הבחירה במוישה”.

אף פירטה מעט והבהירה, בעונג רב.

לפני ימים אחדים בפגישה הכמעט אחרונה בביתם של שושי ומשה נכחה יהודית במוישה האוהב והמסור מטפל בשושי הדואבת. בעדינות טיפל ובאהבה אין קץ. הזכירה יהודית לשושי את הטיול ההוא, את כל היופי וסגור הלב שנפתח אז ואת שאמרה, לחשה שושי.

ענתה שושי, זוכרת אני וחוזרת ואומרת שוב וילדינו היפים והנפלאים הם אות וסימן ושירה לבחירה שלי במוישה הטוב שלי.

יהי זכרה ברוך

יהי זכרו ברוך