.

  27.11.1957            31.10.2022

 חנה נולדה בנובמבר ב- 1957 בחבל צ’אקו שבארגנטינה למנחם ולאלסה מולר. אביה שהיגר מאירופה ערב מלחמת העולם השניה פגש שם באמה. בהיות חנה בת חמש נפרדו הוריה וארבע שנים אחר-כך הועברו היא ואחיה מרקו לפנימיות יהודיות נפרדות. 

  בת 14 עלתה חנה לישראל במסגרת “עליית-הנוער” ונשלחה לבית-השיטה. אחיה מרקו עלה לארץ עם אביו שנתיים מאוחר יותר.

   בקיבוץ השתלבה חנה בכתת “נחשון”, נערה יפת מראה ומרשימה בין נערים ונערות מעליות שונות. בכתה י”ב פגשה במדריך הכתה, שלמה גלר, קשר שהוביל לנישואים ב-1977. כאן נולדו לשניים ילדיהם זיו, ליאור, זוהר והדר.

  את הקשר עם אמה אלסה שנשארה בארגנטינה חידשה חנה בראשית שנת 2000 . בביקוריה בארגנטינה פגשה גם את אחיה החורג מצד אביה.

  לאחר שעבדה בבתי הילדים למדה את מקצוע הספרות והייתה שנים ארוכות ספרית מוערכת בקיבוץ. מאוחר יותר הייתה נהגת הקלאב-קאר של בית-הפז.

  ב1991 נחת אסון כבד על חנה ועל ילדיה הפעוטים. שלמה בעלה נפצע אנושות בתאונת דרכים וחנה עמסה על עצמה באומץ ובנחישות הן את הטיפול בשלמה והן את גידול הילדים לתפארת. 

 חנה יצירתית ומוכשרת ולא אשת מילים יצרה בחומרים שונים , כך בין השאר בשברי קרמיקה והלחמת זכוכית. בצד אלה בנתה כלובים לחיות הבית הרבות שאיכלסה בביתה.

 ששה נכדים נולדו לחנה ולשלמה. 

 סמוך לשנתה ה-65 הכריעה אותה בריאותה המדרדרת.

חנה יקרה שלנו!

בקיץ 1971 הגעת לבית השיטה והצטרפת אלינו, לכיתת “נחשון”.

ילדה בת 13 שעלתה מארגנטינה לבדה…

ילדה יפהפיה!

היית ילדה מופנמת, שאהבה להיות עם עצמה, ועם זאת, היית חברותית וחמה.

בשיעורי מלאכת היד, התבלטת במיוחד בכישוריך.

רות אלון היתה מחנכת הכיתה שלנו, ונדה סקל המטפלת ויחזקאל דורי המדריך.

בין כיתה ט’ ל-י’ יצאת יחד עם צבי לקורס מדריכים, ולאחר מכן הדרכתם ביחד את כיתה ה’ –קבוצת “דקל”.

כשנתיים אחרי שהגעת אלינו, הצטרף אליך אחיך מרקו, לכיתת “אילנות”, וכשהיינו בכיתה י”ב, הצטרף אל שניכם גם אבא שלכם, והייתם למשפחה.

הֲקמת משפחה, היתה עוד מצעירותך, השאיפה הַנִּשְׂגֶּבֶת ביותר שלך.

תמיד חלמת לבנות משפחה… ותמיד רצית להיות אמא!

את המשאלה הזאת הצלחת להגשים, עם מדריך הכיתה שלנו (שהחליף את יחזקאל) שלמה גלר, שלקח לו אותך לאישה, את הילדה הכי יפה בכיתה! 

יחד בניתם קן, והקמתם משפחה יפה ועניפה. נולדו לכם ארבעה ילדים, ובהמשך גם נכדות ונכדים.

חנה שלנו,

לא קלה היתה דרכך… התמודדת גם עם משברים בחיים… התאונה שעבר שלמה, שינתה את חייך ושאבה ממך את מירב כוחותיך…

אבל את כתמיד, היית מגוייסת כולך למשפחה, שכל כך רצית ואהבת…

ולמרות שלא התאפשר לך להגיע למפגשי הכיתה או לאירועים משותפים, דאגת לשמור על קשר עם חבריך. להתייחס, לברך, להיענות לעזרה אם תתבקש.

חנה אהובה!

קשה לנו הפרידה.

ילדייך, נכדייך, כל המשפחה… כל חבריך-כולם עדיין מחכים לך.

מוקדם מידי להיות חסרה…

בעוד כחודש היית אמורה להיות בת 65.

נוחי בשלום אהובה .נתגעגע אליך.

כל חבריך וחברותייך – קבוצת “נחשון”

יהי זכרה ברוך

יהי זכרו ברוך