22.12.1939                                 15.5.2024

 חיים נולד בדצמבר 1939 במושבה הדר (היום הוד השרון) ליפה ולמשה שרייבמן. כשהיה בן שלוש עברו הוריו לבית-השיטה. כאן נולדו אחיו יוסי ויריב. את שנות בית-הספר עשה עם כתת “איילה”. אף שלמד לקרוא רק בגיל 9  הפך לקורא מושבע , סקרן  ולומד בכוחות עצמו. בכתה ט’ עזב את בית-הספר ועבד בצוות גן-הירק.

  לאחר השירות הצבאי עבד בענפי השדה: פלחה, שלחין ופרדס. 

בסוף שנות השישים יצר קשר עם ליליאן, מתנדבת הולנדית. השניים נישאו ונולדו להם שלושת ילדיהם: דני, ארי, ודפנה(דפי). מאוחר יותר נפרדו השניים וליליאן חזרה להולנד ואיתה שני הבנים.

  ב- 1975 פגש חיים את יוקה, אף היא מתנדבת מהולנד, ושנתיים אחר-כך נישאו השניים בהולנד. כאן בבית-השיטה נולדו להם ארבעת ילדיהם: קרן, חן, מיכה, ושרי.

  חיים היה טייל בכל ישותו.  כך הלך במדבר גם במקומות שכוחות אל לבד או עם חבר, נושא על גבו ציוד ומזון. את שם משפחתו שינה לרודד על שם נחל רודד הסמוך לאילת. חיים המשיך כתרמילאי לכל דבר גם מעבר לגבולות הארץ, ויוקה חברה אליו כאשר טיילו באנדים בדרום אמריקה.

 תחביב נוסף הייתה לו לחיים הריצה למרחקים ארוכים. בכך התמיד עד לשנה האחרונה, עת אובחן כחולה סרטן. 

  לעת השינוי בקיבוץ עבד חיים במפעל חרושת-מתכת  ובה בעת היה חבר בצוות המשתלה והנוי ואף שומר במפעל “זיתי בית-השיטה” ובבית-הקפה שבצומת.

חיים , “אופא”, סבא בהולנדית ושם החיבה שאימצו עבורו נכדיו, היה המענה לכל עניין ודבר עליו נשאל על ידם. אנציקלופדיה מהלכת.

 חיים נפטר והוא בן 84. יהי זכרו ברוך.

חיים שלי

לא מזמן קראתי : “The mountains are calling, so I must go….” וישר חשבתי עליך…

הטבע ,חיים , קראה לך כל החיים שלך….והלכת….

שהיית נער, המדבר,עם השקט והסטביליות, נתנו לך את מה שהיית זקוק :קבלה ,שלווה,אהבה ואתגרים,שנתנו לך את ההזדמנות להוכיח מי אתה….

התענינת,קראת ,ספגת וכל הדברים נשארים אצלך בזיכרון.

הצלחת להדביק הרבה אנשים באושר הזה וגם את רב ילדיך.סיפרת ,לימדת גם אם לא תמיד האוזניים רצו לשמוע…

כשהיית יותר מבוגר התמקדת בלכבוש בריצה את הטבע היותר קרוב לבית…..עד שהקול של ההרים הרחוקים יותר הגיע אליך בfull volume ….ונסעת :  לנפאל, הודו ואפילו טיבת. חזרת מלא חוויות , רעיונות ,תמונות ובעיקר הרגשנו את האושר שלך שהצלחת להשלים את ה around Anapurna(במסלול ההפוך) הגעת לEverest base-camp וכבשת הר נוסף :את התקשורת באנגלית….

ולא נשכח :את הטיול של שנינו יחד (חלק גם עם מיכה) לדרום-אמריקה, איפה שהיה לי את הזכות לחוות את אהבתך לטבע,יחד איתך,במקום…

הקריאה של הר המחלה הגיעה אליך loud and clear וללא פשרות….וטיפסת, התנגדת ונילחמת…

רק בניגוד לטיפוס הרגיל: פה נגמרו כוחותיך בסוף.

תודה, חיים,שאפשרת לי מבטים לתוך העולם הפנימי מאוד עשיר של, להיות לצידך כשהתאים, ולהתרחק כשהמצב דרש יותר “space” .

עכשו תוכל לחוות את כל ההריםה היפים האלה מלמעלה….ואחרי כל המאמצים שלך אני מאמינה שתצליח.

תודה , חמוד, שהענקת לי עולמות שלמים, ילדים נפלאים והיחד , היחד המיוחד איתך……

יצאת להמשך דרכך…..והבנתי :

“The mountains were calling ‘so you HAD to go….” 

אוהבת אותך לעד ותמיד תהיה חלק ממני.

דרך צלחה ,חמוד…..

אשתך  יוקה

אופה  (סבא)

מחפש את המילים לשיחה האחרונה שלי ושלך, ועם כמה שאני מסתבך עם המשימה, אני נזכר בעצם כמה מזמין ופשוט היה להיסחף איתך לשיחה, הייתי מגיע לבית השיטה כילד וכנער עם מצבור של שאלות, שאלות על הכדור עליו אני מתהלך או על השמיים עליהם אני מביט, ותמיד הייתה לך תשובה מתחת לשרוול, היית אדם עם דעה בכל נושא וכל תחום, תמיד מנוסחת ומנומקת כאילו שכתבת אותה בלילה שלפני, ושעות הייתי יכול להקשיב לך ולקבל תשובות על שאלות ששאלתי, ובמיוחד על כאלו שלא שאלתי אותך מעולם.

מוזר לדבר עליך בלשון עבר, על אף שאתה כרגע במסעך אל המקומות שמעבר לידוע ולמוכר לנו, דעתך הנוקבת שוררת בחדר ומורגשת היטב.

סבא יקר ואהוב שלי, הבנת את החיים האלה, תמיד היוות עבורי שלווה ונחת, היית אדם של מעשים, אדם חרוץ, שגם כשעשור אל תוך הפנסיה חלף המשכת לעבוד בנחישות, ולטפח באהבה את כרם     הזיתים הציורי שבחצרך,                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                   היית סבא מסור שבמשך שנים היה מגיע עד יוקנעם או פרדס חנה , במסע יומיומי באוטובוסים, עם שקיות גדושות בסוכריות ג׳לי מגעילות, נוטש את גן העדן הפסטורלי שהוא עמק בית שאן רק בכדי לאסוף אותי מהצהרון, היינו מבלים יחד שעות ארוכות, היית מספר לי סיפורים, היינו הולכים לטייל יחד, וכל ההשקעה הזו סתם מתוך טוב הלב שלך.

בתוך הבית שנים זהרו עשרות גביעים לנגד עינינו, זהובים ויפים, שכלל לא עניינו אותך, גביע חפץ ריק בעיניך, אתה חיפשת לך עוד סובב תבור עוד טיול בנגב ועוד פסגה לכבוש. וכל זאת לא עשית בשביל להגיע לפסגה הנחשקת, אלא בכדי להנות את מהדרך אליה.

אופה, שנים שהיית יוצא לרוץ בלי מים, כי לא צריך מים אם יש מורל, שנים היית מנמנם על הספה בנחירות דרמטיות של ג׳ון דיר, נכנס לבריכה על אף השנאה הגדולה שלך אליה, רק כי הנכדים שלך בפנים, קוצר את הדשא, מטייל במדבר, בין הסלעים, מתמרמר על הכנסת, מנצח תרעים.

ובעיקר עושה טוב לנו הנכדים שלך ולאומה שכל כך אהבת, מבלי לשים לב לפעמים.

אופה, מחר השמש תזרח קצת אחרת על העמק. ובלילה כשהכוכבים יאירו, אתה תהיה ביניהם.

אוהב, מתגעגע, ומבטיח לגדל שפם מרשים כמעט כמו שלך, מרואי.

חיים נותן צבע “לבית לילד”

חיים עבד בפנימיית ‘הבית לילד’ בית זינגר בשנים האחרונות. 

לפנימייה זו הנמצאת בכפר יחזקאל מגיעים ילדים שהוצאו מבית הוריהם בצו בית משפט. חיים עבד בטיפוח הנוי בחצר הפנימייה השקה את הגינות, ובזכותו נראתה החצר יפה ומטופחת. 

הוא אהב את הילדים והם אהבו אותו. הייתה לו גישה אנושית והוא יצר קשר מיוחד איתם. 

הוא היה מגיע כמה ימים בשבוע ועושה את עבודתו בענווה ובשקט, וחוזר הביתה למשפחתו. הוא התמיד בעבודה ואופיו הטוב והרגוע השפיע על הילדים והסביבה.

סיפור האהבה בין חיים לפנימייה החל ביוזמתו, כאשר פנה למנהל יהודה אמסלם שנאות ושמח על העזרה והרוח הטובה של חיים.

ההנהלה, צוות העובדים והילדים  נפרדים מימך בתודה והערכה גדולה. 

יהודה אמסלם וראובן רינשטיין