16.6.1934                      11.11.2024

 נורית נולדה ב- 1934 להטי באר  ולזאב מיינרט , אחת משבע הבנות הבכורות של בית-השיטה ,עוד בישיבת קבוצת החוגים במעיין חרוד. את שנות הילדות והנעורים עשתה עם כתת “אלון”, בימי הבראשית של הקיבוץ במקום הקבע שלו , תוך חינוך ששם דגש על אהבת הארץ ועל עבודת שדה.  נערה נבונה, תוססת ויפה הייתה. שנים ארוכות ערכה נורית את “פרחי שיטים”, עלון חברת-הילדים, בכתב ידה.

    בהיותה בת ארבע נפרדו הוריה ולזאב אביה ולשורי אשתו נולדו אחיה של נורית: מיריק, גרשון, רעיה ודורון. 

  לעת השירות הצבאי פגשה במשה גבריאל הוא גברי , רס”ר גדוד 13 בגולני.  ב-1955 נישאו השניים וכאן נולדו להם ילדיהם: איילת, מירב, ערן ונבו.

  שנים רבות עבדה נורית כמטפלת בגיל הרך ואחר כך טיפלה שש שנים תמימות בכתת “אלומה”ואחר כך בקבוצת “עופר”.  בהמשך היתה המטפלת  באולפן לעברית ועבדה גם במזכירות בית-השיטה ובארכיון החגים עם אריה ב.ג..

  ב-1995 נפטר לפתע נבו, בנה הצעיר, ונורית שחשך עליה עולמה לא מצאה בה כוחות להתמודד עם האובדן. אט אט שקעה נורית אל עולמה הפנימי תוך שהקשר עם הסובבים אותה הלך והתרופף.

בעשרים השנים האחרונות טופלה נורית בבית-הפז עד כלותה. 

  בת 90 הייתה במותה.

יהי זכרה ברוך.  

 מזכרונותיה של נורית :

בית השיטה הייתה על גבעה חשופה וצחיחה. בחורף היה בוץ עמוק והיינו
תמיד רטובות. ברכה אשכנזי הייתה הגננת שלנו ותקווה שריג המטפלת.
רחצו אותנו במים קרים ולכבוד שבת חיממו מים בפרימוס קטן כדי לחפוף
לנו את הראש. כשחשקה נפשנו בממתק ליקטנו דומים והוצאנו ברפת
פיסות חרובים מהתערובת של הפרות. זכורים לי המפגשים עם ילדי הכפר
מרסס ששכן ממזרח לבית השיטה. הם גרו בבתי חמר קטנים ועלובים בלי
מים הם ביקרו אותנו בבית השיטה והפסדנו נגדם בכדורגל…
זכור לי הטיול השנתי הראשון נסענו ברכבת העמק לצמח שהיה ישוב ערבי,
דרך בית שאן הערבית וביקרנו במפעל נהריים.
בכיתה ה קיבלנו את אריה בן גוריון כמחנך והוא הביא אווירת לימודים
קשוחה. באותה שנה קלטנו ילדים פליטי שואה. מגיל צעיר יצאנו לטיולים
מפרכים שחיברו אותנו לאהבת הארץ… חונכנו לעבודה- בגן ירק, בציר
ומסיק. לאחר השבת השחורההופסקו הלימודים וכולנו גויסנו לעבודה
במשק. אני יחד עם ניצה שושני, נעמי בארי ויהושע סוייד החזקנו את הרפת
שמרבית עובדיה נשלחו לרפיח.
לאורך השנים ערכתי את פרחי שיטים עלון חברת הילדים שנכתב בכתב
ידי והיה תלוי על קיר חדר האוכל הקטן. למדנו נגינה, שלחו אותנו להדריך
במעברת יזרעאל, עפולה, נורית וגדעונה. היינו ילדים מגוייסים!!!