01.01.1941            09.12.2024

 

אמציה נולד בתל-יוסף באחד בינואר 1941 להוריו בתיה ויהודה הדר. אח בכור ליעקב. ב-1952 בהיותו בכתה ה’, לעת הפילוג בקיבוץ-המאוחד, עבר עם  המשפחה לבית-השיטה. עם כתת “דרור” עשה את שנות בית-הספר, תלמיד מחונן ונגן על הקלרינט איתו השתתף בליווי חגים ומועדים. אבל יותר מכל הייתה זו העבודה בדיר הכבשים שמילאה את יומו לאחר הלימודים. 

  את השירות הצבאי עשה כקצין בגדוד 13בחטיבת גולני. עם שובו לקיבוץ חזר לצאן ובהמשך ריכז את הענף עד לחיסולו ב-1969. לאחר שנים אלה הצטרף לזיתיה ונשלח מטעמה ללימודי הנדסת מזון בטכניון. מכאן ועד לפרישתו היה לטכנולוג המפעל ומי שהיה לו חלק מרכזי בהתפתחותו ובהצלחתו.  בד בבד מילא אמציה תפקידים בקיבוץ כמו ועדת הקשר לחיילים  וריכוז ועדת השכלה. בשנת  2007 לאחר השינויים באורחות החיים של בית-השיטה 2007 נבחר למועצת המנהלים של הקיבוץ.  לאחר 32 שנים במפעל ועם פרישתו עבר לעבוד במפעל החמוצים של יבנה. 

  במהלך לימודיו הכיר את חווהלה, אלמנה ממושב בית-שערים. ב-1974 נישאו השניים ואמציה עבר למושב להתגורר עם חווהלה ובתה ענת. שנתיים מאוחר יותר עברו הם לבית-השיטה וכאן נולדו להם ילדיהם אורית ויונתן. עם חווהלה, אשת מוסיקה בכל הוויתה, היו השניים מבקרים קבועים בקונצרטים.

  למעלה מעשור שנים סעד אמציה במסירות ובאהבה את חווהלה במחלתה עד פטירתה ב-2018 .  

  איש מאמין היה אמציה בחיי השיתוף ומגשים, בעל עמדה ודעה  ומחוייב לעקרונותיו הלכה למעשה. 

  בן 84 היה במותו. יהי זכרו ברוך. 

 

     יצא  לי  להיות  לצידו של אמציה בזיתייה    ובפרלמנט.

הזיתיה זה  אמציה ,אמציה  זה   הזיתייה

אמציה וחברים נוספים, הובילו את הזיתיה מבית מלאכה למפעל  מודרני.

ידו של אמציה הייתה בכל,  בטח בטכנולוגיה, אבל גם בנושאים הטכניים,

ובעיקר בנושאים החברתיים.

כש”אסם” נכנסו לזיתייה ,  אמציה היה בצוות היגוי, הוא שמר על 

חברי בית השיטה  שישולבו בעמדות המתאימות להם ובטח שלא יפוטרו.

לאמציה שם בענף המזון בארץ , ובתחום הבצלצלים, ברמה העולמית.

הרבה ממפעלי המזון בארץ כיבדו את אמצה ועלו לרגל לשאוב ממנו יידע.

אמציה היה בוועדה הארצית לקביעת תקני מזון.

בנושא הבצלצלים ,  ידע להוציא מוצר שעולה על המקור הולנדי.

אני עכשיו בכפר עזה.  הגיעו אלינו גם מהולנד.  ידעו לציין כי גנבנו להם את המוצר. “גנבנו” זה שלמה אגוזי, משה פלד ד”ש, אמציה  ואחרים.

כששיתפנו  פעולה   עם  “אוסם”,    חברה בעלת רמה  עולמית, 

השואבת   מ”נסטלה” העולמית,   ידעו לכבד את יכולתו.

פרלמנט.

אמציה מגיע לפרלמנט מספר פעמים בשבוע.

כדרכו בקודש, לא מרבה לדבר,    אך כשמדבר כל מילה בסלע.

בשעורי פרשת השבוע, עם יהודית פלד ,  למרות סלידתו מהדת, 

יודע להצביע על נקודות מורכבות ולהעמיק בהן.

אמציה ראה בפרלמנט מקום חברתי חשוב לבית השיטה

מעריך ומעריץ

ניצן סלע

   

אי שם עמוק בתוך תוכינו

טמונים קולות וזכרונות

מראות רבים שכבר שכחנו

ספרי פלאים ומנגינות

 

אבא יקר ואהוב,

זוכרת אותי רוכבת על אופניים ואותך רץ אחרי עם המקל באופניים בכביש מעל שכונת הבריכה….

זוכרת אותנו הולכים יחד למעבדה של הזיתיה, שם היית עושה לי “קסמים” של חומצה ובסיס…

זוכרת אותך מנסה ללמד אותי לקפוץ ראש בבריכה, ואני בחשש גדול ספק רוצה ספק מרצה…

זוכרת אותך עוזר לי בשיעורי הבית במתמטיקה, פיסיקה וכימיה, אלה היו התחומים שלך… לפעמים בסבלנות ולפעמים קצת פחות, כי… מה את לא מבינה…?

זוכרת אותך מארגן את יריד הכנת הלמפיונים לפני חנוכה, בקבוקים צהובים, מקלות, ניירות צלופן…

זוכרת אותך מטפל במסירות בסבא יהודה ובסבתא בתיה בסוף ימיהם וגם לפני ולאחר מכן גם באמא, כי המסירות היא אצלך בד.נ.א

זוכרת אותך מסור 100% לעבודה בזיתיה ולבייבי שלך הבצלצלים…

זוכרת אותך מתכנן עם אמא את הטיול הגדול לארה”ב, שחיכיתם לו כמה שנים טובות, ואותי מקבלת דף מלא בהוראות, איך, כמה ומתי להשקות איזו גינה.

זוכרת אותך טורח על מיליון תבשילים לארוחת שישי, שלא יחסר, ואז בסוף הארוחה נזכר ששכחת להוציא את הפשטידה….

זוכרת אותך כואב את מותה של אמא ומתגעגע, אבל ממשיך בחייך, פעיל, חי חיים צנועים, אך מלאים, ממשיך לבשל וגם מתחיל להתמחות באפייה, ותמיד מחלק לבית הפז, לפרלמנט ולכל מי שבא לבקר. לומד בדורות ומתעקש ללמוד ערבית שנה אחרי שנה, וכמובן תמיד תמיד עובד בגינה, יורד על הברכיים כדי לנכש עשבים מהדשא, שותל, גוזם, מגרף, מכסח, משקה ובסוף גם נהנה.

בלילה האחרון כשישנו לצידך ענת ואני בבית הפז, לא יכולתי שלא להיזכר בסיפור שלך על זה שהיית משכיב אותי לישון בלילה בבית הילדים (לפני המרד הגדול…), שוכב לידי על הריצפה ונרדם עוד לפני….

כל אלה ועוד ימשיכו וילוו אותי לתמיד, יעלו חיוך על שפתי, יעברו כסיפורים לבנותיי, ירכיבו את ספר הפלאים של חיי ושל חייך, יחברו את המנגינות שממשיכות להתנגן גם אחרי לכתנו.

תודה אבא שעשית ונתת כל שיכולת בשבילי, בשבילינו. אוהבת אותך.

אורית

 

אחי היחיד , אחי הבכור ,אחי היקר והאהוב,

זכורה לי ארוחה משפחתית מסורתית של מוצאי שבת שבה אבא שכב חולה בחדר השינה הקטן .

לפתע עזר כוחות לבש חלוק והצטרף לשולחן.

אבא פנה אליך “אמציה יש לי חום, אבל אני מאמין שזה יעבור עד מחר. מה דעתך שאני אגיע מחר לעבודה רק אחרי  ארוחת הבוקר?” 

תבינו, האיש היה בן שמונים.

אתה כמובן גערת בו על עצם השאלה, ואז אמא בחדות ראייתה ובלשונה החריפה הטיחה בך:

“אתה הרבה יותר גרוע!!!”

זו התמצית!!! 

מסירות ללא גבולות, חריצות שאין לה סוף, מחויבות לקיבוץ כפי שאתה הבנת, אנושיות ללא גבולות והכול בצניעות אין סופית, ועשיה שלא נגמרת. תכונות שהולכות ונעלמות מהנוף שלנו.

משהו שהיה בדור המיסדים ולא קיים יותר. 

כך זה היה בניהול הדיר, עבודה של 24/7 , כך זה היה בשנים הרבות שרצית ללמוד וטרינריה והמשק לא אישר, עד שהתרצת והלכת ללמוד הנדסת מזון כי הזיתיה היתה זקוקה למהנדס.

כך זה היה שהגיע תורך לעבוד שלושה חודשים במטבח, שלושה חודשים שהפכו לשנת עבודה. שנה שבה קבעת סטנדרט חדש בניקיון המטבח ובעזרה לחברות, שנה שבה התחבבת על כול העובדות הצעירות והמבוגרות, כולן חשו שיש להן שותף אמיתי לעבודה.

 וכך היה בשנות העבודה הארוכות בזיתיה, תיקצר היריעה לסכם את פעילותך בזיתה, המהנדס המפתח שלא הוריד את בגדי העבודה הכחולים. מפתח את ליין הבצלצלים, מיצב את המוניטין של המותג זיתי ומלפפוני בית השיטה וצובר מוניטין ארצי בתחום.

כל זה ללא פוזה, נקי מכול סמני שררה.

כך היה גם בטיפול המיוחד והמסור שהענקת לחווה’לה 

וכן גם כשיצאת לפנסיה והמשכת עד גיל 76 לצאת באישון לילה לעבוד במפעל החמוצים של קיבוץ יבנה כדי להספיק להגיע חזרה בזמן לחווה’לה לטפל ולדאוג לה ולכל צורכי הבית.  

כך היה באהבתך הבלתי נגמרת, עד יומך האחרון לעבודה וטיפוח הגינה. לעיסוק באפיה ובבישולים  שאהבת להביא לבית הפז, לפרלמנט, ולקבוצה גדולה של חברים, וכמובן למשפחה.  פעם אמרת לי: ממהנדס מזון נהפכתי לטבח ואופה שעושה טוב לאנשים, ולהרגשתי האישית.

והכול עשית בחריצות ועקשנות אין סופית גם שהבריאות כבר לא הייתה במיטבה.

לא פעם יצא לי להתקנא בעשייתך, ולא להבין את שתיקתך, עשית הרבה ודיברת מעט.

שתיקות ארוכות שנצברו, והפכו לאכזבה מהעובדה שבהוויה הקיבוצית החדשה הדוגמא האישית והמחויבות האישית שאין שכר בצידן לא מהוות יותר את הסמן הימני.

עד יומך האחרון לא ויתרת על הרצון להמשיך בעשיה, גם שחזרת לפני שבוע מבית חולים במצב קשה ביקשת שנצא לגינה כדי להראות לי היכן לשתול את פרחי החורף שקנית ולא הספקת לשתול

אח יקר שלי, קשה לי הפרידה מאד, אבל כנראה שהגיע הזמן שגם אתה תנוח, מגיע לך.

אני משחרר אותך, אחי הגדול מכל המחויבויות שהעסיקו אותך כל כך.

מחויבויות אלו, שהיו מהות חייך כל כך הרבה שנים משוחררות גם הן, לאנשים אחרים, תפיסות עולם חדשות ומבנים חברתיים שונים של כל אלו שיבואו אחריך.

יעקב אחיך

   

 ,