1.11.1951        4.5.2026

 

 יפתח נולד ב-1 בנובמבר 1945 בבית- השיטה לציפורה ולבנימין גלעד מראשוני קבוצת החוגים, אח בכור ליוחי וליוני. את נעוריו עשה בכתת “ארז”, והתאפיין מילדות בתבונת כפיים ובמזג סקרן ושקט שרכש לו את חיבת סובביו. במיוחד נכבש לאהבת הארץ תוך טיולים בשביליה.

  עם סיום לימודיו בבית-הספר המקומי יצא לשנה של טרם גיוס לצבא להדרכה במחנה תנועת המחנות-העולים בדרום תל-אביב . 

  את שירותו הצבאי עשה בסיירת הצנחנים שם הצטיין בדבקות במשימות היחידה על אף מגבלה בכושר השמיעה. עם היחידה השתתף במלחמת ששת-הימים תחילה בנחיתה בשארם א-שייח ומשם לרמת- הגולן. 

  עם גמר חובת השירות הצבאי באוגוסט 1968שב לקיבוץ לעבודה ברפת. לאחר שנתיים גוייס למזכירות חטיבת בני הקיבוץ-המאוחד. שם פגש במרימי גולדשמידט. ב1971 נישאו השניים וקבעו את ביתם בבית-השיטה.

 בערב הפסח תש”ל , 1972, נפטר בנימין אביו של יפתח לאחר שנפצע בתאונת דרכים. 

  את מלחמת יום הכיפורים עשה יפתח עם סיירת צנחנים מילואים ממערב לתעלה . משם הוזעק לקיבוץ חולתה לניחום אבלים על נפילת אבנר, אחיה של מרימי. תוך כך נודע לו שיוחי אחיו נפל בקרב צפונית לחצר הצליחה. עם אמו ועם יוני אחיו נשא יפתח על כתפיו את יגון המשפחה.          בשובו לקיבוץ  חזר לרכז את הרפת לשלוש שנים. להזמנת מיכל גל בת בית- השיטה וחברת איילות דחה את תוכניתו לצאת ללימודים ועבר לרכז את הרפת בקיבוץ איילות.  בתום שנה זו שב עם מרימי לבית-השיטה ויצא ללימודים בקורס הדו שנתי באפעל . את הכשרתו להוראה השלים בשנתיים ללימודי תואר שני באוניברסיטת תל-אביב תוך שהוא משתלב בהוראה בבית.

 ב-1979  אימצו מרימי ויפתח את יובל לבנם. ב- 1985 , עוד הם נערכים לאימוצה של הדס נפל על משפחת גלעד אסון נורא: ביום השנה לנפילתו של יוחי נרצחה עופרי, בתם של יוחי וטלי, ואיתה שלושה בני משפחה בראס בורקה.

 עם המעבר לבית-הספר עמק-חרוד השתלב יפתח בהוראה תוך התמחות בליווי עבודות גמר למשך עשרים שנים תמימות.

 ב-2012 פרש יפתח לגימלאות והתפנה עם אחיו יוני לטיפול בעיזבון הרוחני של משפחתו. נחת רבה שאב מקשריו עם שני נכדיו. 

 תקלה בניתוח בעמוד השדרה כפתה על יפתח אישפוז ממושך בבית-הפז. אף ששמר על רוחו הטובה לא עמד בו כוחו לנצח במאבק זה. 

  בן 81 היה במותו . יהי זכרו ברוך.

 

 

יפתח ,אחי הבכור, היקר והאהוב,

ברוך דיין אמת!    נגאלת מייסוריך הקשים!    נאבקת בגבורה בצרות והמחלות שעטו עליך בשנים האחרונות – עד שכלו כוחותיך לאחרונה.

נולדת בראשון לנובמבר 1951- הוא “ליל הרכבות “של הפלמ”ח ואמא נהגה לספר על קולות פיצוץ מסילת רכבת העמק כאשר ילדה אותך.

נפרדת מאתנו בגיל 75, מאחוריך שנים רבות של עשייה מבורכת, מאז היית נער העובד ברפת ועד היותך מורה ומחנך לדורות של תלמידים – הכל בחריצות, צניעות ומסירות אין כץ.

בילדותנו היית האח הגדול ,השתקן ,הרציני והמרוחק ממני – הקטן והפרחח ללא תקנה.

שנות הילדות והנערות שלנו, בבתים הנפרדים של החינוך המשותף דאז, הרחיקו ביננו וממש התנהלנו בעולמות מקבילים.

בהיותך נער יצאת לקורס מדריכים והדרכת את קבוצת עופר, הידועה עם הבנות הרבות שבה

– כן ,דווקא אתה, הנער הסגור והביישן, אך התמדת והצלחת במשימה זאת .

עם סיום בית הספר יצאת אל העולם הגדול – לשנת הדרכת בתנועת הנוער המחנות העולים בתל אביב והיית חוזר הביתה עמוס חוויות.

גיוסך לצה”ל וסיירת צנחנים החל לקרב ביננו. סיפוריך על מסלול ההכשרה, פעולות התגמול, מלחמת ששת הימים וההתשה – כל אלו חיזקו את הערכתי והערצתי אליך ואל חבריך בסיירת.

בפעולת התגמול בסמוע, שבהרי חברון, שמיעתך נפגעה קשות עקב ירי טנקים סמוך אליך, מכאן המשכת לשרת בהתנדבות וכך המשכת עוד שנים רבות במילואים.

השתחררת מהצבא הישר לעבודה ברפת האהובה עליך, אך כעבור שנתיים “נקראת אל הדגל” והצטרפת אל מזכירות חטיבת בני הקיבוץ, שם שרתנו יחד והתקרבנו עוד ועוד.

בערב פסח תשל”ב, 1972, פקד אותנו אסון כבד ,אבא נהרג בתאונת דרכים. האובדן היה כבד והטביע חותמו בכולנו, אך התחזקנו בעשייה, בהנהגת אמא וברוחו של אבא .

במזכירות החטיבה הכרת את מירימי וכעבור שנתיים הקמתם את ביתכם בבית השיטה .

המשכת עבודתך ברפת, ריכזת את הענף וראית ברכה רבה בעמלך.

במלחמת יום כיפור לחמנו שלושתנו בחזית תעלת סואץ. שמעתי על קרב קשה שהיה לצנחנים ודאגתי מאוד לך הצנחן, כי יוחי ואני הינו מוגנים בטנקים לכאורה, אך הגורל הכה  ויוחי נפל בקרב הצליחה של תעלת סואץ.

אבדנו את יוחי אחינו האהוב שידע לחבר את כולנו ברוח טובה והומור. במלחמה זו נפל גם אבנר היקר, האח של מירמי, ואתה יפתח עמסת עליך את האובדן הכבד משני צדי המשפחה  .

בשנים קשות אלו היית המשענת העיקרית לאמא הכואבת כאן בבית השיטה, הואיל ואני  עדיין שרתי בצה”ל ובהמשך עזבתי את בית השיטה לדרכי.

2/…

–   2 –

לאחרונה נזכרנו שלא דברנו כלל על החלטתי לעזוב את בית השיטה, אך שמעת הכל מאמא, כבדת את בחירתי, לא הפעלת עלי מכבש לחצים ועזרת לי במסירות רבה.

עם השנים באו הילדים יובל והדס שמלאו את הבית והמשפחה באור גדול ושמחה.

בשנים אלו גמלה בך ההחלטה לפנות להוראה וחינוך – כמו דרכם של אמא ואבא. השקעת בלימודי תואר ראשון ושני, הצטרפת לצוות בית הספר המקומי בבית השיטה וגם ריכזת אותו.

בסתיו תשמ”ו, 1985, פקד אותנו אסון קשה מנשוא ,עופרי היקרה, ביתם של טלי ויוחי נרצחה בראס – בורקא שבסיני על ידי חייל מצרי, ושוב אתה יפתח המשכת לסעוד את אמא עם השקט המסור שלך.

השנים חלפו ,היית שקוע עד צוואר בעבודת ההוראה והחינוך. אמא הייתה מרכז המשפחה וחיברה את כולנו. אהבת את ארוחות הארבע של המשפחה בשבתות ובשלב מסוים היית מציע בזהירות שאקח את הגיטרה ונשיר קצת משירי המשפחה.

יפתח, עם השקט החם שלך היית דוד נהדר לילדינו כאשר באו לחופשות אצל סבתא צפורה.

פה ושם טיול במשק והסביבה, הליכה לסרט ועוד …והם שבו הביתה מלאי חוויות.

אמא הלכה לעולמה בשיבה טובה לפני 21 שנה, שנינו נותרנו על משמרת הזיכרון של יקירינו שאבדנו לאורך השנים וכך הקשר ביננו הלך והתחזק.

מאז יציאתך לגמלאות התמסרת לזיכרון יקירנו ,יזמת וקדמת את ספר הזיכרון לאמא, טפלת במסירות בעיזבונות יקירינו ומסרת אותם למשמרת בארכיון בית השיטה ,בארכיון יד טבנקין שבאפעל ועוד ועוד.

הנכדים רומי וקרן של הדס ואבנר הצטרפו למשפחה והביאו לך שמחה ונחת רבה .

מפרישתך לגמלאות בריאותך התערערה ,הצרות הרפואיות הלכו וגברו, עד שבצער רב נאלצת לעזוב את ביתך ולעבור לבית הפז לפני מספר שנים.

הניתוח הכושל בצוואר פגע קשות באיכות חייך, אך נאחזת בחיים ונלחמת לשמור על כל תפקוד שרק אפשר. לאחרונה הצרות והסבל גברו מאוד וכוחותיך כלו לעד.

אנו מבקשים להודות מאוד לצוות בית הפז ולצוות המרפאה, על הטיפול המסור ביפתח.

תודה רבה לחברות וחברים טובים שעזרו ליפתח לאורך השנים ובפרט בשנים האחרונות.

תודה רבה לקהילת בית השיטה על שימור בית הפז ועל מתן הכבוד לחברות והחברים.

יפתח אחי היקר והאהוב, תהה מנוחתך עדן עם כל יקירנו וחבריך שם למעלה.

ואנו כבר מתגעגעים מאוד אל השקט החם שלך.

יוני

והמשפחה   מאי 2026

את יפתח פגשנו לפני למעלה משישים שנה שהתגייסנו לסיירת צנחנים. יפתח הגיע לאחר שנת שירות והיה כמעט בן 20 בעוד רובנו היינו בני 19 רוב חיילי הסיירת היו קיבוצניקים חזקים ואתלטים יפתח לא היה זה ולא זה. אבל היתה לו נחישות אדירה. בטירונות המסעות והריצות היו קשות מאד ליפתח ובשלב מסוים התנפחו לו הברכים והוא נשלח לתורנות במטבח .

המ”מ שעבר במקום וראה אותו מקלף תפוחי אדמה אמר לו בציניות שהוא יגמור כנראה בלקלף תפוחי אדמה. יפתח קם הזדקף ואמר בנחישות יפתחית שהוא יסיים מסלול בסיירת.

יפתח היה ישר כמו סרגל ולא היה מוכן להיות שותף לסיבונים שעשינו. באחד הניווטים החליטה החוליה שלו לנסוע חלק מהדך ברכב. יפתח סרב להצטרף לנסיעה והחליט להצטרף לחוליה אחרת שהלכה את כל הדרך ברגל.

בנוסף לנחישות והיושרה היתה החברות נר לרגליו. הוא תמיד היה מוכן לעזור גם אם הדבר היה כרוך במאמץ רב ובויתור על שעות שינה.

יצא לי לבקר את יפתח הרבה פעמים במיוחד בשנים האחרונות שהיה מוגבל ביכולת התנועה. שאלתי אותו למה אחד כמוהו בכלל הגיע לסיירת. יפתח נעלב כי חשב שאני מזלזל בו. אני הבהרתי לו שאני דווקא מלא הערכה אליו שלמרות שהיו לו נתונים פיסים נחותים הוא צלח וסיים קורס מכים בסיירת. הזכרתי לו שהתגיסנו היו בנינו חברה עם נתונים של ספורטאי על שחשבנו שהם יהיו המובילים שלנו לאורך המסלול אך הם לא עמדו בלחץ הפיסי ובעיקר הנפשי ונשרו בדרך. לעומתם הוא עם הנחישות והדבקות במטרה סיים את המסלול.

בתקופה האחרונה בשירות נבחר יפתח לשמש מ”כ של מחלקת הטירונים. שם התגלתה המנהיגות שלו כשהוביל את הכיתה שלו כתשעה חודשים והפכם מטירונים לחיילים מאומנים ברמות גבוהות .

בזמן שמחלקתו שירתה באחד המוצבים בבקעה פרצה חולית מחבלים למוצב .

במהלך הפריצה נהרג המ”כ השני ומפקד המחלקה הודח בעקבות התקרית. יפתח נשאר המפקד היחיד במוצב ותפקד בצורה מדהימה.

בפגישתינו האחרונה לפני כחודשים שוחחנו על המשך החיים במגבלות הגופניות הקשות שהיו לו. יפתח אמר לי שהוא שמח על דרך החיים שלו ומאד גאה בהם. הוא אמר שלא יצטער אם חייו יסתיימו בקרוב באופן ולנטורי או יזום.

מה נומר לך אחינו יפתח תמיד היית יקר לנו והייתה לנו מופת לנחישות וחברות. כולנו מאד אוהבים אותך ושמחנו להיות חבריך.

יהודה צפריר פייגין 

 

 

 

1944               04.05.2026

יפתח נולד

בת 82 הייתה במותה. יהי זכרה ברוך.