.

  .1947           23.11.2022

אלי נולד בתאריך כ’ח בחשוון, אוקטובר 1947 במרוקו על גבול ספרד. בבית דיברו ספרדית וצרפתית.

המשפחה עלתה לארץ  ב 1956. הם חיו בקיבוץ גבת ואז עברו למעברה בנהריה, שם למד בבית הספר. בתיכון למד שירטוט בניין והתכוון להמשיך בתחום, אך להורים לא היתה היכולת לממן זאת. בחופשים עבד כמלצר. המנהלים ראו את הנטייה והיכולות שלו והמליצו לו ללמוד בישול. 

הוא יצא ללימודי טבחות ב’תדמור’ לפני השרות הצבאי. וכשהתגייס נלחמו עליו ביחידות השונות, רצו שיהיה הטבח שלהם…

את אסתר הכיר כשעבדה כמלצרית במלון ‘דולפין’ בשבי ציון והם נהיו זוג. 

אחרי השרות הצבאי אלי קיבל עבודה במלון דגון באשקלון. עקב המרחק הגדול וכיוון שלא רצו להיפרד – החליטו להתחתן, למרות הקושי הכלכלי.

 אסתר כל השנים רצתה לחיות בקיבוץ. ב- 1985 היא ראתה מודעה של בית השיטה שמחפשת טבח, ושכנעה אותו להציע את עצמו. אלי נענה לה למרות שבהתחלה לא מאוד רצה… הם הגיעו לבית השיטה עם ילדיהם גדי ועידית. 

הקליטה בקיבוץ היתה קלה. עמוס בוכמן ויפתח בר התרשמו ממנו מאוד. אלי נכנס לאקונומיה והכניס רוח חדשה. איש נעים הליכות ומלא אהבה והקשבה. והם הפכו לצוות מגובש עם שיתוף פעולה. כולם אהבו אותו במטבח.

בבית השיטה הצטרפו עופרי וארז למשפחה.

אלי הכניס כל מיני חידושים מרעננים בענייני תפריט והגשה, בעיקר בחגים. בחג השבועות זכורים שולחנות הבופה המפוארים והצבעוניים – כל כך יפים שכמעט היה חבל לגעת בהם… אולי בהתחלה לא התלהב מרעיון הקיבוץ אך בסופו של דבר לא הצטער על הצעד הזה, התחבר ואהב, והיה מוערך מאוד, מקצועית ואנושית, ואהוב על כולם.

בתקופת השינויים בקיבוץ, לאחר שכל מערך ההסעדה נסגר עקב קשיים כלכליים, אלי נכנס לעבוד בזיתיה. הוא עבד במחסן חומרי הגלם והיה אחראי להכין את החומרים והכמויות ע’פ הרצפטורות של המוצרים. תפקיד עם אחריות גדולה, לא לטעות בכמויות ובעירבוב חומרים. 

במקביל, עם אסתר, הכינו ומכרו פיצות נפלאות ותבשילים מעשה ידיהם.

אלי ואסתר זוג מנצח, עובדים ומכינים ביחד, באהבה, אוכל לילדים ולנכדים – לכל אחד ואחד בדיוק לפי מה שהוא אוהב או צריך.

עם זאת היו לאלי גם כישרונות נוספים, יצירתיות בצביעה וקישוט מקסים של עציצים ומיכלים, וקישוטים לגינה ולבית.

לאחרונה חזרה המחלה והתגברה. אלי נשאר בבית וזכה לטיפול ולאהבה הגדולה של ילדיו ונכדיו. בעצמו אמר – זכיתי! 

נפטר בשלווה במיטתו, כשכולם סביבו.

מילות תודה ופרידה לאלי 

לאלי שהכרתי- עיניים חומות חמות וחכמות. אדם שאמר שירו בשקט. עדין, מוכשר, צנוע ועניו.  אדם שידע לקרב אנשים אל עצמם ואל החיים- כך טיפח וגידל את אחי יואב בכל הלב והנשמה, נתן לו חסות הורית ודאג שיצא ללימודים וליווה ותמך גם במעבר מהמטבח לזיתיה באהבה ואיכפתיות כה רבה. 

אלי הביא לכאן אמנות חדשה– אמנות המטבח, בכך שהחליף את הבישול הכמותי לבאים מהשדה והסדנה ל”מילוי דלק”- במגוון מזונות וטעמים שלא ידענו והוסיף ל”ליין” המוכר עיצובים מיוחדים, והפך את ח”א לארמון מטעמים ססגוני וצבעוני בחג שבועות, בשבתות ובחתונות והצליח למתן את המתחים והעצבים של הענף בסובלנות ובשקט שהשרה סביבו.

אלי שהכרתי כאבא חינך וגידל את בניו ובנותיו באהבה, ריפד את ילדותם בעוגות ומטעמים ודאג לטפחם ולהמריצם להיות בני אדם טובים, ישרי דרך, חרוצים וסקרנים. 

אלי שכולו אהבה לרעייה אסתר – שהביא לבית את הרוגע וההכלה וכל מעשי ידיו – הבישול והאפייה, הגינון והעשייה בחוץ ובגינה,  טיפוח הילדים והנכדים היה בכל מאודו ועודו עד הקצה, עד הקצה.

אלי זכה, כדבריו, להיות בביתו עד צאת נשמתו, עטוף בחמלה ואהבת  אסתר ילדיו ובני המשפחה.  

אלי השיב את נשמתו לבורא – עכשיו בסתיו המרגיע, בחודש מרחשוון בו בא לעולם. 

משפחתו ביקשה להשמיע את השיר האהוב עליו “הללויה” של ליאונרד כהן בו נכתב בין השאר: 

וגם אם השתבש הכל, מול אלוהי השיר אפול  ועל שפתי רק שיר של הללויה!”

לא שיר תלונה אני לך שר, רק שיר שבור וקר של הללויה!

בכל מילה ושם יש אור, ולא חשוב אם המזמור הוא שבר או שלמות של הללויה !”   

אלי בא עתה אל מקום השקט, מקום שאין בו אומר ודברים. 

עטוף באהבה ובתודה, המון תודה על כל שהביא לעולמנו ולחלקת האלוהים הקטנה שלנו. 

יהודית פלד

יהי זכרו ברוך