.

29.8.1936                    12.3.2023

  רינה נולדה ב-1936 בברלין. אמה הייתה גרמניה שנישאה ליהודי בנו של רב לאחר שהתגיירה. אך אביו, סבה של רינה, סרב להכיר בכלתו ולא הסכים לראות את נכדיו: מרגוט הבכורה, וולפגן (הוא זאב) ורנטקה( היא רינה) הצעירה. אחיה של האם הגיורת היה נאצי ואחיה של האב היה קומוניסט. תוכנית ההורים לברוח מגרמניה סוכלה עקב מחלתה של רינה . ב-1942 נלקחו הם עצמם  ונרצחו. שלושת הילדים, מרגוט בת העשר, זאב בן השבע  ורינה בת הארבע  נלקחו לבונקר תת-קרקעי ששימש את הס.ס. לפצועים ולשבויי  מלחמה. מרבית הילדים ששהו שם נשלחו להשמדה בעוד שלושת ילדי משפחת פרידלנדר שרדו שם שלוש שנים בזכות היותה של מרגוט שעבדה כמדפיסה וזאב שעבד בתחזוקת הבונקר. לעת ההפגזות הקשות על העיר החביאה מרגוט את אחיה ואחותה בחדר המתים של בית החולים. את מזונם אספו הילדים מחנויות עזובות. ב-1946 הגיעו שלושת היתומים באוניית מעפילים למחנה עתלית. היה זה שבו, שבתאי לוי, שאסף את רינה וזאב מעתלית לבית-השיטה.

   ללא מילה בעברית נכנסה רינה מפוחדת לכתה. ביוזמת נמרוד שרון אומצה רינה על ידי הוריו, עדי ודינה, דוברי גרמנית ששימשו לה משפחה. קשר חם זה נמשך עד סוף חייהם. עברית למדה בעזרת ציפורה גלעד, מטפלת הכתה, על ידי שמות המאכלים שניתנו בארוחת. רינה צורפה לכתת “זית” וזוכרת בכאב את גירושו של אחיה זאב מהקיבוץ בעוון עישון סיגריות. כאשר חגגו לה שישים התנצל אריה בן-גוריון בכל לבו בפני זאב על ההחלטה הזו.

 רינה הייתה אישה עצמאית ובעלת תבונת כפיים וגידלה בגפה את שני ילדיה: צפריר שנולד ב-1963 ומיכל שנולדה ב-1970. בצד גידול כלבים, חיות המחמד שלה, קשרה יחס אמיץ וחם עם שלושת ילדיו של ארי לידן ועם משפחת גלר. מותה של חנה גלר בשנה האחרונה שבר את לבה.

 שנים רבות עבדה רינה במכבסה בחריצות ומסירות ובעזרת חוש טכני מעולה ידעה לתפעל ולתקן את המכונות. 

  לאחר פרישתה לגימלאות טיפחה את גן האורות שלה על שלל הגמדים והפיות שמילאו אותו, מטיילת הייתה עם כלבתה ומצלמת גינות פורחות, תמונות שהפיצה לחברי הקיבוץ.

  בת 87 הייתה במותה. יהי זכרה ברוך.