.

27.7.1924              28.5.2023

 רות נולדה ביולי 1924 בוינה לסילביה ופאול דיאמנט, אחות צעירה להוגו הבכור. אב המשפחה היה עורך דין, פטריוט אוסטרי ובד בבד גם רוויזיוניסט ממייסדי תנועת בית”ר באוסטריה. רות צמחה במשפחה משופעת תרבות והשכלה. הכל נהרס באחת עם האנשלוס הגרמני: הוגו האח נשלח לדכאו ולברגן –בלזן אך נמלט לאנגליה. האב פאול אירגן עליה לא לגאלית לפלסטינה. האם סילביה נשארה לגונן על אמה ואחותה ובכך נחרץ גורלה.

  רות נחלצה עם קבוצת עליה ומטריאסט הגיעו לארץ בדצמבר 1939. עם חבריה נקלטה בקרית-ענבים שם עברו אימונים ב”הגנה” ועבודה חקלאית מפרכת. ב-1944 והיא בקיבוץ מצובה פגשה ביצחק קוטנר , ארכיטקט נוי, נישאה לו ועברה איתו לבית-השיטה. כאן נולד להם בנם גדעון. בסמוך נודע לרות כי אמה נשלחה לאושוויץ. את התייסרותה עם אובדנה של האם נשאה עמה כל חייה.

  לאחר שנים ספורות נפרדה רות מיצחק שעבר עם בנם גדעון לחיפה.

  את דרכה כאשת חינוך התחילה רות ב-1951 בסמינר להכשרת מורים לנוער עולה. בשליחות הקיבוץ יצאה לאתר נערים ונערות ,”ילדי חוץ”, להשלמת שתי הכתות הראשונות של הקיבוץ. 

   ב-1952 נישאה לעזריה אלון ולשניים נולדו גלעד, אביטל ויאיר. אל המשפחה שב גם גדעון . 

   עשרות שנים עשתה רות בעבודה חינוכית כמחנכת וכמורה באולפן לעברית עת נקראה לריכוז הפעילות התרבותית של בית-השיטה. יצירתית ויוזמת מיסדה היא את המועדון לחבר ומוסדות תרבותיים שהיו לנכסי צאן ברזל בקיבוץ. כך גם בריכוז ועדת התרבות של המועצה האזורית בה עשתה עשר שנים תמימות. בין לבין השלימה השכלתה בלימודים בסמינר “אורנים” ובאוניברסיטת תל-אביב. 

  עם פרישתה לגימלאות התנדבה להוראת עברית בעפולה במועדון “דוכיפת” של עולים מברית-המועצות. 

  ב-2014 נפטר עזריה ורות שהייתה שותפתו לחיים ויד ימינו ביצירתו התקשתה להתמודד עם הליכתו, הגם שזכתה לרוות אהבה מילדיה ומשלושה עשר נכדים. 

  בת 99 הייתה במותה. יהי זכרה ברוך.    

דברים שלמדתי מאמא שלי:

לא להתלונן.

לא לדבר על מזג האויר.

לא להגיד חם לי או קר לי,

כן להגיד תודה וכמה טוב לנו.

להסתכל על האנשים מסביב. אולי מישהו צריך עזרה.

אם הוא עולה חדש צריך ללמד אותו עברית ולהכיר לו את הארץ.

אם הוא עובד קשה בבוקר, אולי כדאי שילמד משהו בערב.

לעשות תרבות ברמה גבוהה.

 להתלבש יפה

להתאים צבעים

לחפש את היופי בדברים הקטנים.

לאהוב את הטבע. ואת הבעל.

 לקבל למשפחה כל מי שמצטרף כאילו הוא האדם הטוב ביותר שיכול להיות.

לגוון את החברה במשק בחברים מכל העדות כי הם מוסיפים ענין וצבע.

 ללמוד כל יום משהו חדש

כשעצוב, אפשר לקחת ספר שירה

לא להגיד שמישהו אחר יעשה, לעשות את מה שצריך

ואז עוד קצת.

עכשיו את כבר לא צריכה,

לא צריכה לחפש קריינים לליל הסדר,

לבדוק חיבורים בעברית ולתקן מחברות של עולים חדשים,

לעלות למגורי הנוער לכיבוי אורות,

לתלות מודעות, 

לסדר חדר למרצה של יום שישי,

לקטוף אשכוליות בגיוס, או להכין אלף כדורי בשר בתורנות שבת במטבח.

לדאוג למשפחה מאמצת לבחורה מהאולפן,

לסרק את עזריה.

 את משוחררת,

מגעגועים לאמא סילביה,

מנעורים גזולים.

מחיים מלאי תוכן ומשימות

את משוחררת.

השארת לנו משפחה גדולה ומלוכדת

כמעט לכולנו הנחלת מבט אופטימי.

לימדת שאסור להתלונן.

בתך אביטל