29.9.1936                          26.5.2024

עמי נולד בשנת 1937 להוריו תמימה ואברהם חנוכי. מדור המייסדים של אילת-השחר, אח צעיר לאחותו שרקה ולאחיו אורי.

האב אברהם היה איש ציבור ופעיל הן בקיבוץ והן במוסדות כמשרד החקלאות והקרן הקיימת.  ב1952,לעת הפילוג בקיבוץ-המאוחד עברו שני אחיו לקיבוץ הגושרים. עמי נשאר באילת-השחר ורק מאוחר יותר עבר גם עמי להגושרים.  שם פגש בסימונה ונישא לה. לשניים נולדו שלושת ילדיהם:  גלי, בועז ולילך. בשנת 1969 עזבו את הגושרים ועברו לנצרת עלית (נוף הגליל של היום).

עמי עבד כמדריך מטעים והשקייה במשרד החקלאות. לימים נפרדו השניים וב- 1979 פגש בהדס שצ’ופקביץ ועמה הצטרף לקיבוץ בית-השיטה כשאיתו ילדיו גלי ובועז.  בשנות השמונים למד במכללת רופין כלכלה וניהול ושימש בתפקידי ניהול במפעל זיתי בית-השיטה ובפרדס.

בכל שעשה גילה עמי אחריות, מסירות וחריצות. עמי דבק בדרך החיים השיתופית בכל מאודו. “אמן”, “הללויה” ו”קיבוץ” היו שלוש המילים העבריות אותן קיבל העולם מהשפה העברית, כך טען עמי. איש צנוע ונעים הליכות היה, פיו ולבו שווים. בזמן הפנאי אהב להאזין למוסיקה קלאסית ולשירי ארץ-ישראל היפה, לטייל , לשיר ואף לטעום מעט ובהנאה מן הטיפה החריפה. שמחה שאב מילדיו, נכדיו וניניו להם העניק את מלוא אהבתו.

בן 87 היה במותו.

יהי זכרו ברוך.

אבא היקר, איך אפשר להיפרד ממך בחדות ובפתאומיות שכזו? קשה להבין. 

היית קיבוצניק אמיתי, בכל רמ”ח איבריך. בן זקונים להורים חלוצים, סבא  אברהם וסבתא תמימה, שעלו לפני כמאה שנים מביאליסטוק שבפולין, היישר  לאדמות איילת השחר שבעמק החולה. סבא אברהם חנוכי, ניהל את המחלקה  לפיתוח הקרקע בקק”ל, עסק רבות באיתור ורכישת אדמות להקמת יישובי  הגליל. הוא היה פעיל חשוב ומוכר בגליל והיית מתלווה אליו לא פעם במסעותיו  הרבים ברחבי הארץ. כילד היית קשור מאוד לאימך, וכנער עבדת ברפת של  איילת השחר, ואח”כ בפרדס. אחרי הפילוג בתנועה הקיבוצית, הלכת בעקבות  אחיך אורי ושרקה, לקיבוץ הגושרים. שם הקמתם משפחה אמא סימונה ואתה,  ונולדה גלי, אח”כ אני.  

זכרונות הילדות הראשונים שלי הם מקיבוץ הגושרים, עם המון ירוק והנחל  שזורם בקיבוץ, לאחר מכן עברה המשפחה לנצרת עלית )נוף הגליל של היום( ולילך נולדה. בשבתות היית לוקח אותנו לשחק כדורסל, אותי וכמה חברים.  אתה עסקת תמיד בחקלאות, כמדריך חקלאי בעמק, ובחוות הניסיונות בנווה  יער. בילדותנו נהגנו לבקר רבות בבית הצנוע של סבא וסבתא באיילת השחר,  הנוהל היה קבוע, כדורי בשר ושעועית בצהריים בחדר האוכל באיילת ומשם  תמיד נוסעים לדודים בהגושרים, בפיז’ו האוטומטי של סבא. 

בהגושרים היה נפגש השבט כולו, משפחות בר וחנוכי. בשנים האחרונות נהגת  לבקש ממני לקחת אותך “לבקר את ההורים” בבית הקברות באיילת השחר.  בני הדודים מהגושרים היו כמובן מתייצבים, ובבית הקברות המוצל והנעים של  איילת, שצמוד אגב, איך לא, לרפת, היו מתגלגלים סיפורים רבים על סבא  וסבתא. רק לא מזמן תכננו את הביקור השנתי אך לא הספקנו לקיים אותו.  

היית איש צנוע ושקט, טוב לב נעים הליכות וזקוף קומה. אוהב תשבצים וסודוקו,  אקטואליה וגם להקשיב למוזיקה. לקחת את הדס איתך לצפות בהופעה של רז  עם להקת הפיל הכחול. לא היית איש של מרכז הבמה אף פעם, אדם שדרכיו  הולכות פנימה ושאינו מבקש דבר, רק לא להטריח את סביבתו שלא לצורך. 

לבית השיטה הגענו לפני 45 שנים בעקבות היכרותך עם הדס, בת למשפחת  פלד המפוארת, ומאז ועד היום הייתה לכם זוגיות ראויה לציון. הדס טיפלה בך  ודאגה לך כל הזמן, והיא תמיד הייתה לנגד עיניך. 

בילדותנו דאגת לנו מאוד, שנרגיש טוב, שנהיה מרוצים ושלא יחסר לנו דבר.  היה לנו קשר אמיץ שבשתיקה, תמיד הקפדת להתעניין, מה קורה בצבא,  בלימודים? ואח”כ ברפת? בהתאחדות? 

לנכדים היית תמיד סבא מסור, נכון לכל משימה, ועזרת לנו רבות במשך  השנים. לאסוף את רז ועופרי לחוג כדורגל ואח”כ מוזיקה, או יותם לאימון  קרטה. היית מכין להם ארוחות ערב עם החביתה המושלמת, בעזרתה של  הדס, פשוטות ומושקעות. לכל אחד לפי ההעדפות שלו. שמרת על קשר גם עם  שי ומתן, הנכדים מחיפה, הבנים של גלי. 

בשנים האחרונות זכית לנכד חדש, עומר, הבן של לילך, והקפדת לבקרו כמעט  מדי יום. דומה היה שזה מפיח בך רוח צעירה שוב, ובמקביל זכית גם לנינים,  שנולדו לשי וכריס.  

אהבת מאוד את הנכדים ונהגת להתעניין בשלומם, מה עם עופרי ורז? איך  הולך להם בלימודים? ומה עם יותם? מתי המשחק הבא? “אני רואה את כל  המשחקים שלו, והרבה פעמים אני גם מקליט אותם” נהגת לומר, וגם לתת  

עצות מקצועיות פה ושם. הנכדים הקפידו לבקר אותך והיית מעודכן מאוד  ברמה שהפתיעה גם אותי לא פעם. הקפדת לצפות במשחקים של יותם, ואף  להגיע מדי פעם לאולם בגן נר. אפילו ישבת אחר כבוד ליד עידו, בכורסאות ה- 

VIP על הפרקט. לא מזמן רז הופיע עם להקת הפיל הכחול באזור, לקחת את  הדס איתך להופעה ונהניתם מאוד.  

בפברואר אושפזת בביה”ח העמק, אחרי שנדבקת בקורונה שהסתבכה. המצב  נראה לא כ”כ טוב אבל כעבור כמה ימים החלמת ושוחררת והגעת לכמה  שבועות של התאוששת בבית הפז כאן בקיבוץ. חזרת הביתה ונראה היה  

שחזרת לשגרה. לפני 10 ימים לקחתי אותך למיון אחרי שהדס אמרה שיש לך  כאבים. אחרי שעות במיון הרופא אמר שרואים משהו ב CT וצריך להתחיל  בירור יותר מעמיק. תגובתך הייתה “מה הדס תגיד? איך הדס תקבל את זה?  זה לא פשוט לה, אל תחשוב” ככה אמרת לי, הדס תמיד הייתה לנגד עיניך.  כולנו חשבנו שעכשיו מחכים לנו כמה שבועות של בירור ובדיקות, ואז נראה  ונחליט איך להמשיך, אבל פתאום חלה הדרדרות חריפה ומהירה, קצת נסתרת  מהעין, כנראה שאתה בדרכך הכל כך אופיינית, בשקט ובצניעות, עמוק בפנים,  בחרת שלא להקשות על איש. 

בשיחתנו האחרונה בטלפון, ביום שחזרת מבדיקות בביה”ח עם רז, שאלתי  לשלומך, אמרת לי שיש קצת כאבים אבל לא נורא, אתה נח ויהיה בסדר. ואז  ביקשת מרז את הטלפון כדי להגיד לי “שתדע לך שרז עשה עבודה מצוינת,  ניהל את כל העסק בצורה רצינית ורגועה” תמיד בחרת לשבח את הנכדים שלך,  היית מאוד גאה בהם. אבא, אנחנו כבר מתגעגעים

בנך בועז