1950               8.10.2025

  ניצן נולד בקיץ 1950 ביגור לישראלה וליעקב סלע אח לברק ולתור. את ילדותו ונעוריו עשה בבית- הספר של הקיבוץ , ילד מוכשר בלימודיו ופחות מזה במשמעת. היה ספורטאי מצטיין בשחיה, בכדוריד ובכדורסל. בלט בין בני גילו בכושר מנהיגותו.

  לצבא התגייס ב-1969  תחילה לקורס טייס ומשם לחיל השיריון שם עשה מסלול לקצונה והמשיך לשירות בקבע כמג”ד 82 , גדוד טנקי המרכבה הראשונים ומאוחר יותר הקים את גדוד המרכבה הראשון במילואים. 14 שנים שירת כמג”ד בקבע ובמילואים עד לפרישתו. נטל חלק במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה. כמפקד מוערך דבק בערכים שינק מבית הוריו אנשי הפלמ”ח : הליכה בראש , אחריות, התנדבות , רעות , ומתן דוגמה אישית.

 את דליה מזרחי בת בית-השיטה פגש בשנת שירות שעשו שניהם בנווה-אור לאחר מלחמת ששת הימים . דליה מעידה שכבר שם התאהבה בביטניק עם השערות הארוכות אבל רק לאחר ששניהם שוחררו מהשירות הצבאי הגיע ניצן לבית- השיטה לצריף בו גרה דליה לבקש את ידה. השניים נישאים ב-1972   וניצן מתקבל בזרועות פתוחות בבית- השיטה. כאן נולדו להם ארבעת בנותיהם: אורי, סמדר, עופרי וכרמל.   

  ב-1982, לאחר שירות נוסף בקבע, שב ניצן לקיבוץ ונקלט בענף הכותנה ותוך כך היה מדריך נערץ לכתת “כלנית” ומרכז חברת-הילדים.  לאחר ששימש מרכז עבודה עבר ניצן לעבוד במפעל ” זיתי בית השיטה”. שם צמח מרצפת הייצור עד לניהול המפעל, תפקיד בו נשא החל מ-1990 במשך עשר שנים. גם לתפקיד זה הביא עמו  את סט הערכים שלו. 

  ניצן שדבק בחיים השיתופיים לא היה נלהב לתהליך השינוי שהתחולל בקיבוץ  אך קיבל את הכרעת הרוב הגדול של חברי הקיבוץ ונטל על עצמו ב -2002 לנהל את הקהילה בתקופה המאתגרת של הטמעת אורחות השינוי.  אלו היו שנים בהן נדרשו החלטות מנהיגותיות קשות וכאובות וניצן כקברניט שמר את כאביו בלבו ללא שנטר טינה למי מהחברים.

 עם סיום תפקידו בבית- השיטה ניהל את מפעלי השימורים “פרי-ניר” ו”פרי הגליל” ואחר-כך שימש כמנהל קהילה  בעין הנציב וכמנהל כלכלי במעוז-חיים.  עד לפרישתו לגימלאות היה 7 שנים מנהל הקהילה בניר-עציון.

  כפנסיונר ששב לביתו היה יוצא עם שחר לנקות פינות זנוחות ברחבי הקיבוץ .

 ב-2014 לאחר מבצע “צוק-איתן” יזם ניצן את המפגשים בכפר-עזה , אירוע תמיכה שנמשך מדי שנה עד התקפת החמאס ב-7 באוקוטבר. שיחתו האחרונה עם בוקר עם לילי, שותפתו למפגשים, ועם רם בעלה לפני הירצחם, מוטטה אותו.  מתוך הכאב הלא נסבל יוזם ניצן עם חבריו את פרוייקט “החיטה צומחת שוב”, גינון בחצרות הבתים של כפר עזה הנטושה. לאחר שנה וחצי עוברים ניצן עם מתנדבי הפרוייקט לקריית-שמונה.

  עוד הוא סוחף רבים וטובים למעשה התנדבות זה הלכה מחלתו וקיננה בו. עם שובו הביתה בגד בו גופו עד שאפס כוחו.

  איש מאמין באדם היה ניצן, יוצא דופן במנהיגותו ובנתינת כל כולו , ברוחו כמו במעשה ידיו , לטובת הקהילה  ולעמו.

 בן 75 היה במותו. יהי זכרו ברוך.

ניצן שלנו – משיב הרוח והתקווה

על משקל שירו של נתן יונתן ;לכל אחד יש עיר ושמה ירושלים;, אני מקדיש מילותיי אלו לניצן
שלנו, ;לכל אחד יש איש ושמו ניצן; שהרי, איש אשכולות היה ניצן – חקלאי משובח, מנהל עבודה,
מנהל מפעל, מזכיר, מנהל קהילה, מרכז משק, מפקד נערץ בשריון, פוליטיקאי דעתן בפרלמנט שלנו
ועוד ועוד.
אני בוחר בניצן היזם והמניע, זה שיודע להניח אצבעו על הנקודה המדויקת ביותר ולהתחיל לסחוף
ולהוביל, כמו רב את חסידיו, אל מיזם של חסד, של ערבות הדדית, של מחויבות שאין לה קץ, אל
מיזם שכולו חיבוק ואהבה היוצאת מהלב.
ניצן בחר במילותיה האלמותיות של דורית שלנו והפך אותן ממש לצוואה. הוא הציב אותן על שולחן
המעשה וקבע באופן בוטח – ;החיטה צומחת שוב; וכך,,,
מיד עם שוך הקרבות של מבצע צוק איתן, יזם ניצן את ערבי השירה המשותפים שלנו עם קהילת
כפר עזה, מבוגרים ובני הנוער ויחד עם צוות קטן של;משוגעים לדבר;, הפכו את הערב היקר
והבלתי נשכח ההוא, למסורת מרגשת, כשבכל שנה ושנה, היינו מסיימים, בעת זריחה, עם שירת
&לי אלי; של חנה סנש
אין לי צל של ספק חברים, כאן ניצן היה עוצר אותי ומחייב אותי לומר מילות נחמה והשתתפות בצער
עמוק, על חברינו מכפר עזה, שנפלו ונחטפו ועל כל האימים שעברו וגם,,, להביע איחולים ושמחה
עם חזרתם של החטופים הביתה, ממש בימים אלו.
עברו תשע שנים מאז ערב השירה הראשון וניצן שוב הניח אצבעו על הנקודה המדויקת. שוב בכפר
עזה, שוב עם אותו צוות של;משוגעים לדבר;, עדו, שולמי, עובל ומתנדבים יקרים מהארץ כולה
ושוב בחיבוק ובאהבת אין קץ.
מארגנים גן ילדים ולאורך שנה שלמה, חורף וקיץ, אביב וסתיו, יוצאים בכל בוקר לעבודת הגינון,
הניקוי והמירוק של גינות וחצרות בתי המשפחות בקיבוץ.
כששאלתי את ניצן אודות היוזמה החדשה, הוא השיב לי מיד מבלי להתבלבל – ;אני רוצה להדליק
אור בשבילי כפר עזה הפגועה והמצפה לחזרת חבריה. אני מבקש להשיב את הרוח ואת התקווה;.
ממש במילים אלו לחש לי ניצן.
כי זהו ניצן שלנו, בו זכינו ובו התברכנו, זה שבא אלינו מההר הירוק תמיד.
איבדתי שותף לדרך וחבר טוב. אהבתי את שירתך הזכה ניצן, את צניעותך, תבונתך ופועלך.
נמשיך לצעוד בדרכך וברוחך הטובה.
מחבק אתכן, דליה והבנות, החתנים והנכדים בחום ובאהבה גדולה.
משה פלד