משנות ה-90′ חל שינוי הדרגתי במבנה המשק. החקלאות איבדה את מקומה כמקור הכנסה עיקרי, ובמקומה הלכו והתרחבו שני המפעלים, ומשזה לא נתן מענה לרצונות אנשים רבים, יצאו יותר ויותר חברים לעבודות חוץ. בשנת 2002 החל תהליך ההפרטה והמעבר למשכורות אישיות, תוך יצירת “רשת ביטחון” שמטרתה לשמור על עקרון העזרה ההדדית, לפנסיונרים, חולים ולאלה שיש להם קשיי פרנסה. במקביל, הופרטו השירותים השונים כמעט במלואם, והחברים נדרשים לשלם עבורם. השינוי הזה אינו כלכלי בלבד, הוא משקף דגש חברתי חדש, וכיום ניתן חופש כמעט מלא לחבר להיות אדון לגורלו. אחד הביטויים הבולטים לכך הוא בתחום חיי החברה והתרבות. בעבר היה ה”יחד” מרכיב מאוד מרכזי בהוויית הקיבוץ, ואילו כיום הולך ועובר מרכז הכובד החברתי והתרבותי אל הפרט ואל המשפחה.

זה כבר מספר שנים שבית השיטה נמצאת בתהליך ההפרטה ההולך ומעמיק. בית השיטה פתוחה ליזמויות כלכליות שונות, ואף נמצאת בתהליך מואץ של איכלוס השכונה הקהילתית החדשה על כל 120 המגרשים המיועדים להתאכלס בקרוב.