חווה כהן
חברה
כ”ח בסיוון תרע”ח כ”א בתמוז תשס”ז
8.6.1917 7.7.2007
חוה נולדה באסן, גרמניה, לאביה הרמן פון-דרדונק ולאמה, אווה לבית מרכוס.
חוה גדלה בבית סבה ארנסט מרכוס והיתה חשופה לטיולים, מוסיקה ולאומנות, שהרי אביה היה צייר בתחילת דרכו וסבה שופט ופילוסוף. חוה היתה קשורה מאד לאביה והוא השקיע בה רבות. לימד אותה קרוא וכתוב ונגיה בפסנתר.
חוויות ילדות אלו העשירו את עולמה ומילאו אותה אהבה וגעגועים כל חייה. בבית הסבא חיו גם הדוד של חוה ובני משפחתו. כולם היו יהודים וחלקם גם ציונים. דרכם למדה על הציונות.
בהיותה בת שבע נפטר הסבא והמשפחה עזבה את הבית ועברה להמבורג, שם סיימה י”ג כיתות ועשתה בחינות בגרות. בעת לימודיה עשתה הכל כדי לחמוק מההצדעה והאמירה “הייל היטלר” שנאמרה תמיד בכניסה לכיתה. היה ברור לה שצריך לצאת מוקדם ככל האפשר מגרמניה.
בפברואר 1937 באה “לתור” את הארץ וכן לבקר את דודה רוברט בתל-אביב. ביקורה בארץ נמשך שלושה חודשים ובין השאר ביקרה כתיירת בעין-חרוד ובבית-השיטה. היא לא היתה ציונית אך התרשמה מהארץ וכבר אז החליטה שאם תעלה לארץ היא תחיה בכפר ולא בעיר. עם שובה לגרמניה יצאה להכשרה קצרה ב”ויצ’ו” ובפברואר 1938 עלתה לארץ. חוה הגיעה למשק הפועלות בעפולה ומשם באה לבית-השיטה יחד עם חברותיה האחרות ברוריה וטלילה. בבית-השיטה הכירה את שמחה כהן ויחד הקימו את ביתם ונולדו ילדיהם אלישבע, יוחנן, חנהל’ה ומיכאל.
חוה עבדה בברווזיה, בגן-הירק, בית-הילדים, בספריית בית-הספר ואת עיקר שנותיה במחסן הילדים.
במשך שנים רבות שרה במקהלה המקובצת, הוסיפה ולמדה שפות וניגנה בחליליות.
חוה אהבה לארח את נכדיה, לטייל איתם בקיבוץ ולשחק איתם רביעיות ו”רמי” וגם לספר להם סיפורים מהמיתולוגיה.
תמיד היתה אינדיבידואליסטית , נתונה לעצמה ובעולמה, ספונה באמונתה.
בסוף שנת 2000 הגיע ל”פזית” ומשם מאוחר יותר ל”בית הפז”, שם סיימה את מסכת חייה והיא בת תשעים ושתיים שנים.
יהי זכרה ברוך.
יהי זכרו ברוך