ה’ בטבת תרע”ח                  כ”ו בחשון תש”ס

20.12.1917                      5.11.1999

מרים, בתם של ליאופולד ולילי שנורמן, נולדה בעיר קונסטאנץ, השוכנת לחוף האגם הנושק לגבולותיהן של גרמניה, שוויץ ואוסטריה. למשפחה היו שורים עמוקים בגרמניה, ובבית שמרו על מסורת חגי ישראל. מדי שבת הלכה מרים עם אביה לבית-הכנסת שבו ניגנו בעוגב, ונהגה לשיר שם במקהלה. מרים היתה בת-זקונים, ובזכרונות הילדות שלה נשזרו טיולי הטבע הרבים הסביבה היפהפיה.

האב היה סוחר אמיד, אך עם מותו, והיא רק בת תשע, ירדה המשפחה מנכסיה. מרים ואמה עברו לדירה קטנה יותר והתפרנסו מעבודת האם במכירות מבית לבית, כאשר מרים עוזרת לה כשהיא רוכבת על אופניים. לאחר “ליל-הבדולח” ב-1938עלתה אמה של מרים ארצה וחייתה בבית-השיטה. מרים עצמה למדה בבית-ספר ריאלי ואחר-כך בבית-ספר למסחר. באותה תקופה עלו הנאצים לשלטון. המשפחה התנגדה לציונות, אך למרות זאת עלתה אחותה, עליזה, ארצה. מרים סיימה את לימודיה ועברה את הגבול לשוויץ, שם החלה לעבוד אצל איכר ליד אגם ג’נבה. בתקופה ההיא היה זה יוצא דופן שנערה יהודיה תלך לעבוד בחקלאות.

בגיל שש-עשרה עברה להכשרה אצל איכר בהולנד, במסגרת “הכשרת בודדים” אשר אורגנה על-ידי “החלוץ”. במסגרת זו הכירה חלוצים רבים שהיו נפגשים מדי שבועיים לשיחות ופעילויות עם השליחים מהארץ. היה זה החינוך הציוני הראשון שלה.

ב-1935 עלתה ארצה לבית-הספר החקלאי “עיינות” בנס-ציונה, שם למדה כשנתיים ועבדה בעיקר בחקלאות. לבית השיטה הגיעה ב-1937, בעקבות חברי ההכשרה ההולנדיים שהכירה, ובעיקר בהשפעת זאב ודקלה מיינרט שהיו שכנים וידידים עוד מעיר הולדתה, קוסטאנץ. ב-1941 נישאה ליוליוס וקיבלה אליה באהבה את אילן בנו. מנישואיה נולדו ילדיהם שרה, אריה, יהודית ושמוליק. בשנת 1960 חלה יוליוס במחלת לב ומרים טיפלה בו במסירות ובאהבה רבה עד שנפטר בראשית 1973.

כל שנותיה היתה מרים חקלאית ושנים רבות עובדת נוי. מרים בלטה בחיוניותה, במרצה ובשמחת החיים שלה. היא ידעה ליהנות ולמצות את החיים, כשסביבה משפחה גדולה ומסורה. היא הקדישה לכל ילד ונכד מאהבתה, כוחה ותשומת לבה, כשהבית תמיד פתוח ומלא חיים.

לפתע, כשהיא עדיין במלוא מרצה ותוכניותיה לעתיד, נפטרה והיא בת שמונים ושתיים שנים.

יהי זכרה ברוך.