תפריט
שלח לחבר
הדפס דף
04-6536500
עדין שולמי
חבר
כ”ב בתמוז תרע”ב כ”ט בתמוז תשנ”ט
7.7.1912 13.7.1999
עדין, בנם של בנימין ורבקה שולמי, נולד בתל-אביב. אביו, יליד רוסיה, עלה לארץ בשנות העלייה השנייה ואילו אמו היתה ילידת הארץ, בת למשפחת שמחון שעלתה ממרוקו במאה הקודמת – מיזוג גלויות שהיה נדיר באותם ימים. למשפחה היו שלושה בנים ובת.
ב-1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, גורשה המשפחה, שהיתה בעלת נתינות רוסית, למצרים. דרך הים הם הגיעו לאלכסנדריה, שם חיו עד תום המלחמה, כאשר האם עבדה בבית-הספר העברי והאב היה פקיד. לאחר המלחמה חזרה המשפחה לתל-אביב הקטנה והתיישבה בנחלת-בנימין. ליד ביתם הקימו משק-עזר קטן. האב, שהיה ציוני פעיל, שאף לחידוש החיים בארץ ולהתחדשות השפה העברית, שהיתה ערך עליון בבית. מכאן העברית העשירה של עדין ואהבתו לתנ”ך וללשון. השאיפה להתיישבות במושבה ליוותה את המשפחה כל השנים, ואומנם בשנת 1924 הגשימו את חלומם. הם קנו בית ומגרש ושלוש פרות ויצאו מתל-אביב לחדרה. עדין היה אז בן אחת-עשרה. הוא הפסיק את לימודיו בבית-הספר והתמסר לעבודה במשק המשפחתי.
בניגוד לשאר האיכרים, שהעסיקו פועלים ערבים, דגלה המשפחה בעבודה עצמית. בני האיכרים האחרים למדו בבית-הספר ולגימנסיה הרחיקו לעיר הגדולה. עדין הרגיש עצמו מרוחק מהם. במשק המשפחתי הוא פיתח פתרונות יצירתיים להעברת מים להשקייה ופיתוח כלי-עבודה. תשוקתו ללימודים היתה גדולה. כל השנים למד באופן עצמאי בעידודה של המשפחה, תוך כדי עבודה. הוא רצה לחזור ללימודים בסמינר ולשם כך לקח מורה פרטי להשלמת השכלתו ושילם לו משכר עבודתו. ב-1931 החל עדין את לימודיו בסמינר למורים בית-הכרם. את תנועת “החוגים” הכיר עוד בחדרה ובסמינר התקשר עם אנשי “הלגיון” הירושלמי. היה פעיל בהדרכה ועם תום הלימודים הצטרף לקבוצת החוגים שליד המעיין. מטעם הקבוצה נשלח לפלוגת עבודה במפעל המלח בעתלית. שם הכיר את פנינה, שהיתה בקבוצת עין-הים. הם הקימו את משפחתם ושם גם נולדה ניבה.
ב-1941 חזרה המשפחה לבית-השיטה, וכאן נולדו הילה, יעקב ובני. ב-1944 יצא עדין בשליחות תנועתית לפרס, לעבודה מחתרתית בקרב הקהילה היהודית שם, בארגון עלייתם לארץ של בני-נוער.
עדין היה בעל תבונת כפיים יצירתית במיוחד, והיא נותבה גם לצורכי הבטחון של אותם ימים, בבניית ה”סליקים” ובארגונם המופתי, בעבודות בניין של פרוייקטים שונים ועוד ועוד.
עדין היה בעל-מום מולד בליבו. לאחר שעבר ניתוחי-לב, למד שרטוט ועבד במשרד הטכני של חרושת-מתכת. ההידרדרות במצב ראייתו הביאה אותו לאולם הייצור של הזיתייה, שם, כבכל מקום, היה איש המופת לאחריות, מסירות, התמדה ודבקות בעבודה, וזאת – עד גיל שמונים! שנותיו האחרונות היו קשות. הוא עבר לטיפול המסור של צוות בית-הפז ביחד עם פנינה, שנפטרה לפני חודשים מספר.
מוקף בבני משפחתו נפטר והוא בן שמונים ושבע שנים.
קישור למידע נוסף על עדין שולמי
יהי זכרו ברוך
