תפריט
שלח לחבר
הדפס דף
04-6536500
ליטה שחורי
חבר
י”ב תשרי תרע”ה 02.10.1914
א’ כסלו תשס”ו 01.12.2005
ליטה, בנם של אברהם ומלכה צ’רנוציאנו נולד ב 1914 בעיר בוטושאן שבחבל מולדובה ברומניה. המשפחה היתה מסורתית, בת שמונה ילדים, והתפרנסה בכבוד מחנות מכולת. בבית דיברו יידיש ורומנית.
ליטה למד בבית ספר יסודי רומני והמשיך שנתיים בבית ספר תיכון. בגיל 15 הפסיק את לימודיו בגלל רצונו להיות עצמאי.
הוא עבר לבוקרשט הבירה, עבד בחנות לדברי זכוכית וחרסינה והתפרנס יפה.
ליטה היה ספורטאי והצטרף לאגודת ספורט “מכבי”. תחילה עסק באתלטיקה ואחר עבר להתעמלות מכשירים והגיע להישגים מרשימים. היה אמור לצאת עם נבחרת רומניה למכביה הראשונה בישראל. יציאתו לא התאפשרה בגלל היותו לפני השירות הצבאי. ליטה שירת שנתיים בצבא הרומני.
תנועת “המכבי” לא היתה ציונית במקורה וראתה יעוד באיסוף היהודים יחד וטיפוח הספורט.
שליחים שהגיעו לרומניה מהארץ השפיעו לכיוון הציוני. ליטה נכבש לציונות ולשם כך יצא להכשרה. האנטישמיות ברומניה גברה וליטה החליט להעלות את כל משפחתו לארץ. ההורים התנגדו ליציאתו להכשרה וניסו להוציאו משם. ההכשרה היתה בחווה של יהודי בעל כרמי ענבים ליין.
את שרה, שהיתה גם היא בתנועת “המכבי”, הביא גם כן להכשרה ומאז נקשרו חייהם.
מלחמת העולם שהחלה, הגבירה את הפגיעה ביהודים והם התארגנו לעליה לארץ במסגרת “עליה ב'”. ליטה ושרה נישאו לפני העליה. באותו יום נערך פוגרום ביהודי בוקרשט, והחתונה נערכה בצורה מחתרתית. משפחתו של ליטה הצליחה כולה להגיע לארץ.
ליטה ושרה עלו במסגרת “עליה ב'” בשנת 1941, באוניה “דוריאן” שהיתה באירגונו של שמריה צמרת ז”ל והשם “דוריאן” ניתן לאוניה ע”י שמריה על שם דורית בתו.
המסע נמשך שלושה חודשים. באוניה היו תנאי צפיפות ומחסור במזון ומים.
כשהתקרבו לחופי הארץ הקיפו אותם אוניות בריטיות והמעפילים הועברו למחנה המעצר בעכו ואחר-כך לעתלית. במחנה שהו שנה וחצי, גברים ונשים לחוד.
בשנת 1942 שוחררו ליטה ושרה מהמחנה ובאו אל בית השיטה.
בבית השיטה נולדו ילדיהם דליה, משה וסמדר.
קבלת הפנים בבית השיטה לא היתה לבבית. התנאים היו קשים, חורף, קר, אוהל, ושרה כבר בהריון. אך הם החליטו להמשיך לחיות פה.
ליטה עבד בגן-הירק ואחר עבר לעבוד בצאן. התמיד בעבודה זו עשר שנים.
לאחר מכן עבר לעבוד בזיתיה ושם המשיך במסירות כל השנים.
מלחמת יום כיפור פגעה קשות במשפחה. הבן משה, שהיה נעדר במשך תקופה ארוכה, נמצא בתוך טנק בחולות סיני ונקבר בקבר אחים בהר-הרצל, יחד עם חבריו לטנק.
שלומית, אשתו הצעירה של משה, נהרגה בתאונת דרכים ביום השנה למותו של משה, כשחזרה מביקור אצל סמדר שילדה את בנה הבכור תומר.
שרה וליטה תמכו אחד בשני בזכות הקשר החזק ביניהם.
שרה נפטרה ביולי 1991. ליטה שנשאר לבד נתמך ע”י בנותיו.
בשנים האחרונות התדרדר מצב בריאותו והוא עבר לגור ב”בית-הפ”ז” וזכה לטיפול המסור של המשפחה וצוות “בית-הפ”ז”.
נפטר בגיל תשעים ואחת.
יהי זכרו ברוך
