תפריט
שלח לחבר
הדפס דף
04-6536500
נחום שריג
חבר
ז’ בכסלו תרע”ה י”ד באב תשנ”ט
25.11.1914 27.7.1999
נחום נולד להוריו יוכבד ושרגא, בן לאחר שלוש בנות, דור שביעי לירושלמים. הוא גדל בבית אדוק למדי, בשכונת “כרם” שמחוץ לחומות העיר העתיקה. בצוק העיתים יצא אביו לאמריקה, על מנת לפרנס מרחוק ולא חזר עד מותו. נחום גדל ללא אב. ראשית חינוכו ב”חדר” ובבית-ספר “תחכמוני”, משם ל”תיכון למסחר” ולסמינר למורים ע”ש דוד ילין. אך עיקר זמנו ומרצו הוקדשו לתנועה – “לגיון צופי ירושלים”, שם פגש בתקוה זליגר ומגיל ארבע-עשרה הם ביחד.
בשנת 1932, לאחר שנת הכשרה בהרצליה, הצטרף הגרעין הירושלמי של התנועה, בהם נחום ותקוה, לקבוצת החוגים שהיתה אז בשנותיה הראשונות במעיין-חרוד. היו אלו שנים עם הרבה רומנטיקה, אך בצידה עבודה מפרכת ותנאי חיים קשים, לעיתים עד כדי רעב. נחום השתלב בעבודת סבלות בנמל חיפה ובמחצבה שבגלבוע.
ב-1936 עברה הקבוצה לביתה הקבוע בבית-השיטה, כאן נבנתה משפחת שריג הגדולה וכאן נולדו ילדיהם: רן, רות, יוסף, אייל וצחקי. נחום היה ממקימי ענף הפלחה ויזם את הקמת הקואופרטיב להובלה “בית-שאן-חרוד”. בתקופה זו הקים יצחק שדה, שיה דמות חשובה ונערצת בחייו של נחום, את החי”ש, ופה התחילה הקריירה הצבאית שלו. ב-1941, עם ייסוד הפלמ”ח, גוייס נחום בן ה-26 על-ידי יגאל אלון. תחילה היה מפקד מחלקה, לאחר מכן מפקד פלוגה א’ ובהמשך מפקד הגדוד הראשון של הפלמ”ח. שנים אלו התאפיינו בהתמודדות עם האיום הערבי על הישוב העברי מחד, ועם ההתנכלות הבריטית מאידך.
בסוף שנת 1947 הוטל על נחום להקים את החטיבה השלישית של הפלמ”ח, אשר לחמה בנגב עד סוף מלחמת השחרור. בפיקודו של נחום לחמה החטיבה בקרבות קשים ומרים בנגב הצפוני, בהם הוסג הצבא המצרי, שוחררה באר-שבע, נתפס איזור ים-המלח וגולת הכותרת: “מבצע עובדה”, בו הגיעה החטיבה לחוף ים-סוף, כבשה את אילת והונף “דגל הדיו” המפורסם. דמותו של נחום, בכינויו “סרגיי”, נשארה חרוטה בתולדות שחרור הארץ. עם סיום מלחמת השחרור, כאשר הונף דגל הממלכתיות ופורק הפלמ”ח, השתחרר נחום עם רבים מחבריו וחזר לביתו כאזרח.
השתלבותו בחיים בבית היתה מהירה ושלמה. היה מרכז משק, הקים את ענף הבקר לבשר (מאז זכורה לנו דמותו כרוכב על סוס בשדות), היה מזכיר המשק וניהל את “חרושת-מתכת. אחרי מלחמת ששת-הימים נבחר לעמוד בראש הקיבוץ-המאוחד עד 1972.
במלחמת יום הכיפורים שכלו תקוה ונחום את בנם יוסף, מכה נוראה שהטביעה חותמה בחייהם עד יומם האחרון. נחום התמודד עם הנורא מכל בהתמכרות לעשייה. הקים את “הבריגדה הכחולה”: וותיקים שהתנדבו לשיקום מחסני צה”ל ולאיסוף כספים לבניית ביצורים בישובי הצפון.
בהמשך עמד משך שמונה שנים בראשות המועצה האיזוית גלבוע ואף ייסד את “אגודת דור הפלמ”ח”, לשימור והנחלת מורשתו.
שנותיו האחרונות של נחום לא היטיבו עמו, במהלכן איבד גם את תקוה רעייתו, שליוותה וטיפלה בו במסירות אין קץ, הוא זכה לטיפול האוהב של צוות בית-הפז, וכשהוא מוקף בבני משפחתו, בגיל שמונים וחמש, באה לקיצה מסכת חיים גדולה ועשירה זו.
קישור למידע נוסף על נחום שריג
יהי זכרו ברוך
