תפריט
שלח לחבר
הדפס דף
04-6536500
חגית אסף-אלוני
הורה
חגית אסף-אלוני
כ”א בסיוון תרע”ד כ”ו בטבת תשס”ג
15.6.1913 31.12.2002
חגית, בת בכורה לאברהם וברכה זילברברג, אחות לליובה ולדורה, נולדה בוורשה, פולין. האב היה סוחר זעיר בבדים והאם סייעה לפרנסת המשפחה בעבודות ניקיון מזדמנות. האב שהקפיד בהלכות דת, אסר על חגית להירשם ללימודים בסמינר פולני למורות. קל וחומר לנגן בכינור בשבת. בתגובה עזבה הלנה בת הארבע-עשרה את הבית, נעזרת בחשאי על-ידי אמה ושורדת מיום ליום. יותר לא חזרה לבית המשפחה.
תוך כדי כך הצטרפה לתנועת הנוער “השומר הצעיר” וניהלה רומן עם בן-ציון, שהיה מזכיר “החלוץ הצעיר” בוורשה. ביוזמת בן-ציון הפכה הלנה לחגית, נישאה לו ובשנת 1936 הפליגה עימו לארץ הנכספת, אל קבוצת החוגים במעיין-חרוד. שם המתינה לזוג בת הדודה, בת-ציון.
מכאן ועד יומה האחרון נעה מסכת חייה של חגית בין נאמנות להשקפת העולם ה”מפמ”ניקית”, אותה רכשה בוורשה, לבין הקושי להתקבל כחברה מן המניין בביתה שלה, ואולי להיטמע בתרבות החלוצית עצמה, קושי ואף כאב סמוי וגלוי עליו לא התגברה.
בבית השיטה נולדו לחגית ובן-ציון אמיר, יוסי ודליה.
בקיץ 1939 התקבל מכתבה האחרון של סבתא ברכה מוורשה, השואל לשלומו של אמיר בן השנתיים.
יותר לא נודע דבר על משפחתה של חגית, שאבדה כולה, כך נראה, במחנה ההשמדה טרבלינקה.
בשנת 1966 נפרדו חגית ובן-ציון. חגית נאבקה לשקם עצמה במו ידיה, כפי שהתנסתה כל חייה. היא נישאה לבנימין אלוני, איתו ידעה עשור של אושר ועברה להתגורר בחיפה.
לאחר פטירתו של בנימין שבה חגית לבית-השיטה תוך שהיא מתעקשת לשמור על עצמאותה במעמד של הורה, וכך היה.
חגית זכתה להיות סבתא לאחד-עשרה נכדים ולחמישה נינים. אשה גאה ולא נכנעת אשר מילדותה ועד יומה האחרון לא ניתן לה דבר על מגש של כסף.
בגיל שמונים ותשע נפטרה.
יהי זכרה ברוך.
יהי זכרו ברוך
