צבי ארמן
חבר

כ”ד אייר תרע”ה                                      08.05.1915                                 

ט”ז אדר תשס”ו                                      16.03.2006

 צבי, בנם של בבטה ומישל ארמן נולד בשמיני במאי 1915 בעיירה אוברקיל במערב גרמניה באזור הגבול עם בלגיה, לוכסמבורג וצרפת.

זה היה אזור חקלאי ובו עיירות ובהן כ- 20 – 15 משפחות יהודיות בכל אחת. המשפחה היתה באזור זה מאות שנים וראתה עצמה כחלק מהעם הגרמני. עם זאת היא שמרה על אורח חיים יהודי – כשרות, חגים, בית-כנסת בשבת וחגים. גרמני בן דת משה.

צבי, הצעיר במשפחה בת שמונה ילדים. אימו נפטרה בלידתו, אביו היה מגוייס כקצין בצבא הגרמני והוא עבר לטיפולה של דודתו.

עם גמר המלחמה חזר אביו הביתה, נישא בשנית וצבי חזר למשפחה. המשפחה התפרנסה ממסחר חקלאי והיתה אמידה. החינוך בבית היה גרמני נוקשה.

את לימודיו בגימנסיה עשה בעיירה סמוכה, שם היה תלמיד יהודי יחיד בין 500 תלמידים.

עם עליית הנאצים התרבו ההצקות והוא הפסיק את לימודיו ויצא לעבודה בחנות בדים בעיירה סמוכה. שם התוודע לרעיון הציוני ולתנועת “החלוץ”. התגברות האנטישמיות הביאה אותו להחלטה לעלות לארץ. לשם כך היה עליו לצאת להכשרה.

אביו היה אנטי-ציוני נוקשה והתנגד נמרצות לרעיון. יום אחד באו אנשים לביתם, הסתגרו עם האב ויצאו. מסתבר כי באו להודיע לו שהוא מודח מארגון הקצינים הגרמני וכן שללו ממנו את המדליות להן זכה במלחמת העולם הראשונה. האב נפגע עמוקות ואז נתן לצבי את אישורו ליציאה להכשרה.

ב-1935 יצא צבי להכשרה במקומות שונים בגרמניה.

לאחר מות האב היגרו כל אחיו ואחיותיו לארצות-הברית.

בדצמבר 1935 עלה לארץ והצטרף לקבוצת החוגים במעין. עבד במחצבה, יצא לעבודת חוץ בים-המלח ועתלית, התמחה בסנדלרות. עם סגירת בית-המלאכה לסנדלים בבית השיטה הצטרף לחרושת מתכת ולמד את עבודת המחרטות. הוא התמחה בזה והתגבר על הקידמה והשכלולים. בעבודה זו התמיד צבי עד גיל שמונים.

את בלה הכיר במעיין והם הקימו את משפחתם. נולדו להם שלושה בנים – אהוד, יובל ועמוס.

בשנת 1961 חלתה בלה ונפטרה. בת 47 במותה. היתה זו מכה קשה לצבי, לדבריו – היום השחור ביותר בחייו.

צבי התקשר עם הני מרוט והם הקימו בית משותף. שנים רבות חיו יחד וצבי דאג לה במסירות רבה עד ליומה האחרון.

צבי שמר בקנאות על עצמאותו. דירתו היתה מבצרו, חופש התנועה בקלנועית, כוס קפה עם חברים ותיקים, התעניינות בכל הנעשה בחר”מ, בקיבוץ, בארץ ובעולם.

לפני שנה חלה ונאלץ להיכנס ל”פזית”. הפרידה מהדירה היתה קשה לו מאוד, אך צוות ה”פזית” קיבל אותו באהבה וחמימות שהקלו עליו. בחודשיים האחרונים התדרדר מצבו והוא עבר ל”בית-הפ”ז”, מעבר שהיה קשה לו, למרות הטיפול המסור.

בימים האחרונים חלה הרעה במצבו והלילה נפטר בשיבה טובה.

בן 91 היה במותו.

יהי זכרו ברוך