צבי קיטשבסקי – בית השיטה

חיפוש לפי אירוע:

צבי קיטשבסקי
חבר

א’ באייר תרע”ה ו’ באייר תש”ס

13.4.1918 11.5.2000

צבי, בנם הבכור של מרדכי וביילה קיטשבסקי, נולד בעיירה קרמיניץ, רוסיה, ולו עוד אחות ואח. האב היה סוחר בעופות וביצים. בילדותו למד צבי ב”חדר” ולאחר מכן בבית-ספר יסודי פולני. עם סיום לימודיו יצא לעבודה ולמד תפרות נעליים, מקצוע בו עבד עד לשנת 1939 – שנת פרוץ מלחמת העולם השנייה. בן עשרים-ואחת גוייס צבי לצבא האדום, שירת בחיל-רגלים, עבר קורסים שונים וקיבל דרגת סגן.

בשנת 1941 החלה המלחמה ברוסיה. עד אז נשמר קשר המכתבים והחבילות עם הוריו. חופשות לא היו, ומאז נותקו הקשרים וצבי לא ראה עוד את בני משפחתו. הוא קיווה כי שלום להם, אך מאוחר יותר נודע לו כי כל בני המשפחה נהרגו על-ידי הגרמנים, בבור שנאלצו לחפור במו-ידיהם. יחידתו של צבי לחמה בחזית לנינגראד. הוא נפצע ברגלו ואושפז בבית-חולים למשך כחצי שנה. עם החלמתו צורף ליחידה אחרת. בחורף הקשה במיוחד של שנת 1943 השתתף בקרבות בחזית סטלינגראד, תחת פיקודו של המרשל ז’וקוב. פצצה שנפלה קברה אותו מתחת להריסות, כשרק ידו ביצבצה מעל. הוא אושפז שוב למשך שלושה חודשים. בעת ההיא התארגנה דיוויזיה פולנית וצבי ביקש להצטרף. הוא גוייס אליה כקצין. כל הקצינים היו רוסים וצבי שימש כמתורגמן מפולנית לרוסית. עם הדיוויזיה הזו הגיע ללובלין, שם שמע לראשונה על מחנה מיידאנק. יחידתו כבשה את מיידאנק, הוא נכנס למחנה, ראה בעיניו את הזוועות והזעזוע היה נורא. אז גם הבין מה עלה בגורל משפחתו. עם הדיוויזיה הפולנית המשיך בהתקדמות ולחימה לעבר ווארשה. הוא נפצע בפעם השלישית ושוב אושפז, עד לחודש מאי 1945 – סיום המלחמה. עם גמר המלחמה, לאחר שש שנות שירות, ביקש צבי להשתחרר. לאחר השחרור יצא לחפש את משפחתו ומכריו שמלפני המלחמה. פוגרומים חוזרים ביהודים יצרו מצב קשה. בתקופה זו פגש צבי ברעיה, שמשפחתה היתה מוכרת לו עוד מימי קרמיניץ שלפני המלחמה. הם נישאו והקימו את ביתם בעיר בילאווה. בנה של רעיה, זאב, היה לבנו ושם נולד גם הבן מרדכי. צבי חזר למקצוע התפרות והמשפחה עברה לעיר ליגנציה, בה היה קואופרטיב יהודי לייצור נעליים, שם גם נולד הבן אבי.

בשנת 1956 חלה התעוררות גדולה בקרב יהודי פולין שביקשו לעלות לארץ. צבי ורעיה הגישו בקשה לעלייה ואומנם בשנת 1957 הגיעו ארצה ונשלחו לבית-שאן. מאחר וחיפשו מקום אחר, הופנו לבית-השיטה כדי שצבי יוכל להמשיך לעבוד במקצועו בבית-החרושת לייצור נעליים. המשפחה נקלטה בקיבוץ ופה נולד בנם הצעיר, יורם. לאחר שעבד במספר ענפים הגיע צבי לזיתייה, שהיתה עדיין בשלבי עבודה פרימיטיביים למדי. הוא השתלב בעבודת האחזקה ומשך שנים רבות ליווה את התפתחות הזיתייה והיה מרוצה מעבודתו שם. צבי ורעיה זכו להקים משפחה גדולה, בנים ונכדים וגם נכדה ראשונה שנישאה לאחרונה. בשנים האחרונות יצא צבי לפנסיה ונהנה מאד.

צבי, שכל שנותיו היה חזק ובריא, חלה עד שנפטר והוא בן שמונים ושתיים שנים.

יהי זכרו ברוך