רבקה בהיר
חברה
כ’ בכסלו תר”צ י”א בטבת תשנ”ח
22.12.1929 9.1.1998
רבקה בהיר למשפחת וולף נולדה בשנת 1929, באזור הקרפטים בצ’כיה, בת יחידה בין שישה אחים. בהיותה בת עשר פרצה מלחמת העולם השנייה. המשפחה גורשה מביתה והחלה בנדודים. בשנת 1943 רוכזו יהודי האיזור בגיטו הוסט, ובמשלוח הראשון של יהודי הקרפטים נשלחה המשפחה לאושוויץ. באושוויץ הופרדו בני המשפחה, האם והאח הצעיר הובלו למישרפות לעיניה של רבקה, ואילו היא הצטרפה אל דודתה, הוסיפה שנים לגילה האמיתי, שמה אבנים בתוך נעליה כדי להגביה את קומתה, וכך “זכתה” להישלח למחנה עבודה בפולין, במיפעל תחמושת, והיא בת 12 בלבד.
בפברואר 1945, עם התקרבות הצבא הרוסי, צעדה רבקה ביחד עם דודתה בדרך ארוכה, בשלג ובכפור, לכיוון גרמניה, שם נינטשו על גבול שלזיה, כשרבקה חולה קשה בטיפוס ותשושה. עם השיחרור החלו החיפושים אחר ניצולים מהמשפחה. מכל המשפחה נותרו שני אחים ודודה. הם מצאו האחד את השני וביחד עברו למחנה פליטים לייד מינכן. רבקה הצטרפה לקבוצת ילדים, שהתארגנה, במסגרת “השומר הצעיר”, לעלייה לארץ ישראל. בינואר 1946 יצאה הקבוצה למסע רגלי ארוך, דרך הרי האלפים המושלגים, לכיוון איטליה, לאוניית מעפילים בלתי ליגאלית. בדרך נתפסו וישבו שישה שבועות בבית סוהר, ולאחר מכן חיכו באיטליה כשנה לעלייה. רבקה עלתה על אוניית המעפילים “התקווה”. בדרכם נתפסו ע”י האנגלים והועברו לקפריסין. שנה וחצי שהתה שם, ותקופה זו זכורה לה כקשה ביותר.
בינואר 1948 עלתה לארץ והצטרפה לקיבוץ מרחביה. היא נישאה לדוד ברגר מרמת צבי ושם נולדה בתם שרה. כשהתפרקה המשפחה הכירה את שרגא-בהיר (פייבוש), הם נישאו ורבקה עברה לבית השיטה, כאן נולד בנה אלעזר.
בשנת 1975 נפטר פייבוש לפתע והיא נותרה לבדה בטיפול ובחינוך ילדיה. בבית השיטה רבקה עבדה במטבח, במכבסה ובמחסן הבגדים. שנות הסבל במחנות ובנדודים פגעו קשה בבריאותה וכל חייה ידעה חולי ומכאוב. לא התאוננה, הצניעה את עצמה ואת בעיותיה, הקפידה לצאת לעבודה על אף הכל, ככל שרק יכלה, השתדלה שלא להכביד ולא להפריע.
מקור אושרה בתוך כל החולי והכאב היו הילדים והנכדים. בשנתיים האחרונות זכתה לראות גם בנישואיו של אלעזר ובהולדת הנכד בבית השיטה. ילדיה החזירו לה אהבה וטיפלו בה במסירות רבה משך כל השנים. לאחרונה נכנסה גם לדירה חדשה והייתה מאושרת, אך זכתה לחיות בה ימים ספורים בלבד.
היתה בת 69 במותה.
יהי זכרה ברוך.
יהי זכרו ברוך