יוסף בן חיים
חבר
תרנ”ב ט”ז באייר תשל”ג
1892 18.5.1973
יוסף בן-חיים נולד בליטא למשפחת רבנים מיוחסת. סבו חתם על כרוז בעד הציונות – בעוד אביו היה מתנגד חריף.
יוסף יצא מביתו בעודו ילד, למד ב”חדרים” ובישיבות, האחרונה שבהן ישיבת וולוז’ין, שבה היתה ספריה חילונית עברית גדולה. בספרים אלה הגה הנער ונכבש לציונות.
לאחר מלחמת העולם הראשונה עבר גילגולים רבים, ישב בבתי-סוהר, וב-1923 יצא בדרך לארץ ישראל.
שנתיים חי כפועל בודד בירושלים. ב-1928 הגיע לתל-יוסף, כשהוא עדיין שומר מצוות ומתפלל.
עם הזמן עבר לקיצוניות הפוכה – שלל כל דת.
עם הפילוג עבר לבית-השיטה.
כל חייו היה בודד ומקורי בהגותו. הירבה לקרוא, וכמנהג וולוז’ין היה קורא בעמידה ליד עמוד שהותקן לו במיוחד.
העבודה לגביו היתה מלאכת קודש, וגם לאחר שחלה המשיך לעבוד ליד הטלפון ובזיתיה.
עניו היה והסתפק במועט עד לקיצוניות. לסובבים אותו האיר פנים.
היה זקן חברינו. בן שמונים ואחת היה במותו.
יהי זכרו ברוך