חיפוש לפי אירוע:

נפטר פעולות איבה חלל צה"ל נפטרים (כללי)

אמה ברעם
חברה

 

י”ח בסיון תרע”ד                          ד’ בשבט תשס”ד  
 

12.6.1914                                 27.1.2004

  

אמה, בת יחידה לאיזידור ובירטה דויטש, נולדה בבאד פסלאו, עיירת קייט ליד וינה. אמה מצ’כיה ואביה אוסטרי, באו ממשפחות מאד דתיות. אמה למדה בבית-ספר למסחר והכינה עצמה לעזור לאביה סוחר העורות, לא היתה בתנועת נער ולא התכוונה לעלייה ארצה. את דן הכירה כאשר שהה בהכשרה בכפר הסמוך לעיירת מגוריה. לאחר שנת היכרות נישאו אמה ודן ועברו לווינה.
עלייתם ארצה באוניה “ולוס” היתה מסע מפרך וארוך על ימים וארצות.
אמה, שהיתה בהריון באותם ימים, הרגישה רע. המסע, שעבר על פני ארצות אחדות שלא נתנו לנוסעים לרדת אל חופיהן, נמשך חודשים. האוניה, שלא הצליחה להגיע ארצה, חזרה לווינה ואמה ודן קיבלו שם סרטיפיקט ועלו ארצה. תחילה לגבעת-חיים ואחר כך למעיין-חרוד, אל קבוצת החוגים.
אמה התאהבה במקום, בגלבוע, ונשארה בקבוצה לתמיד. את שולה בתה בכורתה ילדה בשנת 1935 במעיין חרוד. הלידה היתה באוהל, בעזרת אמא אלקינד וללא מיילדת. זמן קצר לאחר לידת שולה התפרקה המשפחה.
אמה, אשה שמחה ואופטימית, חרוצה, הקימה מחדש משפחה עם ראובן ברמן, עולה חדש מחבורת הייקים. נולדו להם בבית השיטה גילה ורוני.
אמה וראובן ובנותיהם שמרו על קשרים חמים עם משפחת ישראלי, משפחתו של דן, לאורך כל השנים.
שנים עבדה אמה במכבסה ובמחסן הבגדים. חרוצה ואוהבת את העבודה, גם אם קשתה עליה לעתים בגלל מחלתה, מחייכת ושמחה בחלקה. אמה עיבדה את גינתה באהבה רבה. שנים גרו ראובן ואמה באותו בניין, לאחר שכל שכניהם כבר לא היו בו.
לימים, כאשר הבנות עזבו, הקימו משפחותיהן, לאחר שכבר תש כוחה ולא יכולה היתה לעבוד, עדיין המשיכה אמה לצאת לגינתה מדי יום, ליהנות מכל צמח ולשבח את מזלה הטוב, את בנותיה ונכדיה, את חברי בית-השיטה ואת כל הסובב אותה.
לכל המבקר בביתה מראה היתה בזה אחר זה את המכתבים, הציורים והתמונות של משפחתה. למרות שהותה בבית הפז ולמרות המכאובים. למרות שחבריה עזבוה בזה אחר זה ונפרדו לתמיד, היו בה מידת אופטימיות רבה והכרת תודה.
אשה טובה וצנועה הלכה לעולמה והיא בת תשעים שנים.
 
יהי זכרה ברוך.

 

יהי זכרו ברוך

backtotop