תפריט
שלח לחבר
הדפס דף
04-6536500
שולמית צורף
חברה
ב’ בשבט תרצ”א י’ בסיון תשס”ג
20.1.1931 10.6.2003
שולמית, בתם של יצחק וגאולה זולף, נולדה בבגדד, עירק. אביה של שולמית התפרנס ממסחר בבגדים והיה גם חשמלאי. בילדותה עזרה שולמית בפרנסת המשפחה, ועבדה בחנות הבגדים של המשפחה. בימי שישי נהוג היה שהמשפחה מביאה לבית הכנסת עופות ובגדים, לחלוקה לנצרכים.
מות אחיה בתאונת דרכים השפיע עליה רגשית קשה מאד. היא הסתגרה בבית, לא הוסיפה ללכת לבית-הספר. אח נוסף נפטר גם הוא בעירק.
בעקבות התפרצות האנטישמיות בשנות הארבעים המאוחרות, החליטו שלומית ואחותה לעלות ארצה. הן טסו מבגדד לאירן, שם הצטרפו לקבוצה שנשלחה על-ידי הסוכנות לישראל. בעקבותיהן, לאחר חודשים מספר, עלתה כל המשפחה לישראל והתיישבה בתל-אביב.
לראשונה הגיעה שולמית לקיבוץ דפנה ומשם עברה לחפציבה. שם היתה קבוצה של עולים צעירים מעירק. קבוצה זו הקימה את קיבוץ נווה-אור, אשר נקרא בשם זה על שם “אור כשדים” העתיקה. בקבוצה זו פגשה את נעים צורף ושניהם הגיעו לבית-השיטה.
בבית-השיטה נישאו שולמית ונעים. נולדה להם רבקה, התאומים מרים ובני ונורית.
שולמית עבדה שנים רבות במכבסה, ולאחר שנים עברה לעבוד בקיפול כביסה.
עם השנים נולדו הנכדים והמשפחה גדלה. שולמית, מדי בוקר צועדת מדירתה למכבסה. מתמידה בעבודתה בשקט האופייני לה, בתוך עולמה הסגור, חיה את חייה במשך כל השנים בבית-השיטה.
בשנותיה האחרונות, לאחר שנעים נפטר, ובניה לא היו איתה, התערערה בריאותה והיא עברה לבית הפז, שם זכתה לטיפול אוהב. נעים היה הקשר שלה עם החברה מסביב וכשהוא נפטר, הלכה והסתגרה עוד יותר.
משך שנים חייתה שולמית בצד החברה. שתקנית היתה. קשה עליה לימוד השפה, ואך במאמץ ניתן היה לקשור איתה שיחה.
בת שבעים ושתיים שנים הלכה לעולמה.
יהי זכרה ברוך.
יהי זכרו ברוך
