|
משחר ילדותנו ,הסביבה הקרובה אלינו בבית ובחצר השתנתה ללא הכר…….
|
| היום אביזרי ילדותנו פזורים בחצר,אולי מהווים קישוט או עציץ בגינתנו ואפילו תלויים על קירות ביתנו. יצאנו לחפש ולהנציח את עברנו למען נכדינו ונינינו בטרם נשכח ויעלם מהעין ואולי מהלב. |
| כל הצילומים צולמו בבית השיטה בשנת 2012 על ידי צלמנו המסור ,חיים בניאן. |
 |
 |
נוסטלגיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נוסטלגיה הוא מונח שמשמעותו געגועים והתרפקות על העבר, על פי רוב תוך אידאליזציה שלו.
את המושג נוסטלגיה טבע בשנת 1688 יוהנס הופר, רופא שווייצרי. המונח הורכב משתי מילים יווניות: נוסטוס (νόστος), שמשמעותה שיבה הביתה, בעיקר ביצירות ה הומריות, ואלגוס (ἄλγος), שפירושה כאב. הופר הגדיר נוסטלגיה כ מחלה המתאפיינת בתשוקתו של אדם לחזור ל מולדתו. במרוצת המאה ה-19 השתנתה משמעות המושג, וכיום אין מתייחסים עוד לנוסטלגיה כאל מחלה. מתקנים חברתיים שונים ביקרו את הנוסטלגיה כמנוגדת ל היסטוריה, כ ריאקציונית וכ אסקפיסטית. אחרים ראו בה תופעה חיובית, המאפשרת דיאלוג בין העבר להווה. [1]על פי רוב קשורה הנוסטלגיה לזיכרונות ילדות. כאשר אדם בוגר מבקר במחוזות ילדותו, הוא נזכר בעברו. התחושות המלוות זיכרונות אלה עשויות להיות נעימות ולעורר געגוע. חוויית הנוסטלגיה מרמזת כאילו השתבש עניין יסודי כלשהו מאז תקופת הילדות וכי יש צורך לחזור ולהתחיל הכול מחדש. נוסטלגיה (לטינית) פירושה – הבט לאחור בכאב. על כך כתב הסופר דייוויד סלע בספרו “בשבוע הבא – אמריקה”: “…מאז עברו שנים רבות. מקצתן טובות, מקצתן פחות, אך תמיד הסיעו אותי מחשבותיי אל נוף ילדותי, כנווט הטועה בדרך וחוזר למקום האחרון שבו היה הכול ברור, ידוע ומסומן…” מנגנוני הזיכרון ההפכפכים מסננים את הזיכרונות הבלתי נעימים, מצרפים זיכרונות חיוביים זה לזה, מתבלים בקורט גוזמה ומשאלות לב, ויוצרים תודעת עבר נוכחת המגינה מפני אימי ההווה. לנוסטלגיה גם היבט כלכלי. אופנות רטרו מכתיבות חזרה לסגנונות העבר. אפשר לאתר זאת בתחומים שונים, החל בעיצוב המוצר ואופנה ועד סגנונות מוזיקה וספרות. טיפוח העבר מתבטא גם בחזרה אל השורשים המשפחתיים באמצעות טיולים, כתיבה ובניית עץ יוחסין, כמו גם חיטוט בארכיונים. הנוסטלגיה ואופנות הרטרו הן אבן שואבת עבור צעירים החותרים לייחד עצמם מסביבתם או המתגעגעים לדבר מה שמעולם לא חוו, אלא רק שמעו על אודותיו מהוריהם ומבני משפחתם המורחבת. העבר הערטילאי הופך בעקבות מעורבותם הרגשית לישות חיה ואהובה. ה סופר עלי מוהר עשה שימוש רב בנוסטלגיה. בטורו “מהנעשה בעירנו” הרבה לעסוק בעיר תל אביב וגייס לצורך טיעוניו את זיכרונותיו מן העיר בתקופות מוקדמות יותר (ב שנות ה-50 וה- 60 של המאה ה-20) ואת המשורר האהוב עליו, נתן אלתרמן. הוא התרפק על העבר מתוך גישה של עצב נוסטלגי, שהיה מהול בהומור רך ו סרקסטי
|
למעלה : פח הכביסה עליו שופשפה הכביסה בטרם המצאת מכונת הכביסה.
למעלה : קופסאת כלי התפירה בה אוחסנו כל החוטים,המחטים והכפתורים שהיתה אביזר הכרחי בכל בית.
למטה : מחבט זבובים תוצרת בית.
|
 |
 |
 |
 |
| לחברים רבים אוספים גדולים של חפצים ואביזרים משנות חייהם בקיבוץ. פריטים רבים מסודרים על מדפים בסאלון הבית. |
בגינות רבות מוצגים כלי בית,ציוד ששימש את הענף בו עבדו וכן כלי עיבוד לקרקע עוד בטרם היו פה אפילו סוסים. |
 |
 |
 |
 |
| קישוט קירות הבית וסידור אמנותי בגינה הם נחלת רבים. |
כך הדבר גם בכניסת ביתם של טלילה וגדעון. |
באדיבות אתר “נוסטלגיה” למורשת ישראל
| על נוסטלגיה ורטרו
מאת דיויד סלע-עורך אתר “נוסטלגיה”
מי מאיתנו אינו מתגעגע?
כולנו מכירים את התחושה הנעימה שמפיחים בנו זיכרונות ילדותינו. מן תחושה ממכרת שבה, כך נדמה, שותפים כל החושים. בשעה שאנו חוזרים בנוסטלגיה לשנות ילדותינו, אנו מחבקים בחום את הזיכרונות, בפינו עולה הטעם של פעם, באפינו מכה ניחוח הזמנים ההם, ובמוחנו רצות התמונות.
ואז אנו מתגעגעים.
מדוע נשטפנו כולנו בנוסטלגיה הזו?
אחד ההסברים לפענוח התעלומה הזו נטוע בסיבה שבשנים האחרונות, בצער ובכאב, אנחנו מבחינים שהגל שנשא אותנו משנות ילדותנו עד הלום, נשא עמו גם ים של מושגים כמו הכפר הגלובלי והיי-טק, קפיטליזם וקידמה, עולם וירטואלי ואי-מייל. אבל האמת היא, שהחיים שלנו אינם טובים יותר בעקבות כל אלה. אולי להיפך.
משהו השתבש.
משהו השתבש בדרך, ובעקבות זאת אנחנו רוצים לחזור אחורנית, אל המקום האחרון שבו היה לנו טוב ונעים ובטוח, כמו שכותב דייויד סלע ברומן הנוסטלגי בשבוע הבא – אמריקה
“…מאז עברו שנים רבות. מקצתן טובות, מקצתן פחות, אך תמיד הסיעו אותי מחשבותיי אל נוף ילדותי, כנווט הטועה בדרך וחוזר למקום האחרון שבו היה הכול ברור ידוע ומסומן…”
הגדרת חיינו בהווה- בעזרת זיכרון העבר.
בחברה שבטית כמו החברה שבה אנו חיים, חברה שבה המעורבות של היחיד חזקה כל כך, חברה שבה החיים עוברים דרכנו ולא לידנו – אנחנו חייבים להרגיש שייכים. ואם הדבק הזה שמחבר אותנו יחד מתרופף – אנחנו מבקשים למצוא חומר גלם אחר, ראשוני, שיוכל להמשיך ולהחזיק אותנו ואת חיינו כאן.
וכאן נכנסת הנוסטלגיה לפעולה: מנגנוני הזיכרון ההפכפכים שלנו מסננים את זיכרונות העבר הלא נעימים כמעשה ניפוי המוץ מהתבן, מצרפים זיכרון נעים אחד למשנהו, מוסיפים מעט גוזמה וקורט של משאלות לב, ויוצרים תודעה נוכחת של זמן העבר, המשמשת לנו כשכבת שומן עבה המחממת אותנו, בחורף חיינו הנושך.
וכך קורה שאנו חיים את חיינו כתרבות שמגדירה את עצמה בהווה – באמצעות הזיכרון של העבר. יכולת זו של היזכרות בחוויות העבר שאותה מניעה הנוסטלגיה – היא המסייעת לנו לכוון את עצמנו לעבר העתיד.
מהו הרטרו?
בדיקה בכמה מילונים במקביל הולידה את ההגדרה הבאה:
סגנון הרטרו מציין את הממד הנוסטלגי של תרבות, המאמצת מחדש סגנונות מן העבר, ההופכים להיות מאפיינים מהותיים של סגנון החיים, בעידן הפוסט-מודרני.
אך הרטרו והנוסטלגיה נמצאים לא רק במדיה. אפשר למצוא אותם גם במקומות רבים אחרים בחיינו: בעיצוב המוצר, במסעי הפרסום השונים וגם באופנה הישראלית. הרכבים מוזיקליים משנות השישים והשבעים מחדשים ימיהם כקדם, גרסאות כיסוי לשירים של הימים ההם מבוצעות על ידי זמרים עכשוויים ומושמעות ללא הרף ברדיו, וספרים רבים מהשנים ההם מודפסים במהדורות חדשות. משפחות שלמות שוקדות שעות וימים על בניית עץ המשפחה, רבים מחפשים חברים מהעבר באתר חבר’ה ולא מעט מוצאים את עצמם בעליית הגג או במרתף, מפשפשים בארגזים ישנים ובהם דפים מצהיבים ופריטים שונים שנזרקו לשם כלאחר יד לפני שנים, וכעת שבו והפכו להיות משמעותיים.
וגם הצעירים בחגיגת הנוסטלגיה
וגם הצעירים שנולדו לאחר השנים ההם, מתגעגעים למשהו שמעולם לא חוו, אלא רק שמעו מההורים, מהדודים, מהסבים. משהו שהיה עבורם וירטואלי לחלוטין – הופך בעקבות השתתפותם הפעילה בחגיגת הנוסטלגיה למשהו חי, קיים ואהוב.
חבר’ה הצעירים שואלים את עצמם, האם באמת המתינו פה פעם שבע שנים לקו טלפון??? האם באמת קיררו פה את האוכל עם בלוקים של קרח??? האם באמת היה כאן פעם שטר כסף של 10,000 שקל? האם באמת חיו פה פעם ללא מזגן ובלי שלט לטלביזיה? האם כל זה היה “על אמת” או רק סיפורים של סבתא???
חבר’ה בני שמונה-עשרה, עם עגיל באוזן וחולצת בטן, עם סלנג עכשווי של “כזה וכאילו”, נשאבים לתוך גל הנוסטלגיה הנעים הזה, מתעניינים שואלים וחוקרים, מאמצים באהבה אופנות מהימים ההם, רוקדים ריקודי עם ושרים את שירי שנות החמישים, השישים והשבעים, בהתלהבות רבה ובגרון ניחר.
הנוסטלגיה – המגפה העולמית של העידן החדש
האם הנוסטלגיה והרטרו מאפיינים רק את החברה הישראלית הלחוצה והאינטנסיבית? כלל וכלל לא. בדיקת המושג “ממוריביליה” (Memorabilia) במנוע החיפוש “גוגול” (google) מניבה מעל לשלושה מיליון אתרים!!! ואמנם, מכתבה שפורסמה בפברואר 2010 ב“ניו יורק טיימס” עולה, שהעבר הוא הדבר הלוהט ביותר כיום בתרבות האמריקנית – ברדיו, בטלוויזיה, בסרטים, על בימות ברודווי, בחדרי העיצוב ובאולמות הייצור. העולם כולו נשטף בנוסטלגיה וברטרו, כי יש בתופעה הזאת ללא קשר לסיבותיה, משהו נעים ומנחם ואופטימי, שעונה כנראה על צורך בסיסי של כולנו.
|
|
| קישור לאתר נוסטלגיה למורשת ישראלhttp://www.nostal.co.il/ אתר הנוסטלגיה הישראלית |
 הדלי מחכה לחליבה הידנית בדיר הכבשים.
|
כדי החלב מחכים בצל להובלתם למחלבה בתל יוסף.וגם משמשים כאן ,למילוי מים קרים במחצבה בגלבע.
|
 סירי אלומיניום שימשו לכל מטרה במטבח ובבתי הילדים .
גם מסננות קומקומים ודליים עשויים מאלומיניום שירתו אותנו עשרות שנים.
|
 |
העבודה במחצבה בגלבוע נעשתה בעזרת פטישים ולומים כשהמטרה הינה למלא מיכסה של 7 קרוניות. |
מימין-לאה והסירים בחדר הקילופים במטבח.
בפעוטון עם הקומקום המסורתי והפיילה.
|
 |
שבו והמשפחה אוספים לקט בוטנים בגן ירק.
בדיר המשוכלל שלנו החלב נאסף מהמחלוב לכדים.
עובדים יהודית רוזנפלד ועודד יופה.
מימין:עדה מיכאלי הגננת מובילה על ראשה את ארוחת הצהרים לגן. |
למעלה: קוראים ומקשיבים למוסיקה בצריף התרבות.
|
 |
| בהכשרה העבודה החקלאית בוצעה בידיים ובעזרת מחרשת סוסים |
בתמונה:אריה ב.ג מאחורי המחרשה |
|
|
 |
הרמקול המסור של סרטי ה 16 מ”מ שהוקרנו בחדר האוכל, כבר בן 80 |
| טייפ הסלילים מתוצרת פיליפס או גרונדיג היה המקור המשוכלל למוסיקה קלאסית בשנות ה -60,כאן הטייפ של חנן פורת תוצרת פיליפס.
המטרונום הניתן לכיוון מדעי עדיין מדייק אחרי 50 שנה. |
את מסורת ההאזנה למוזיקה קלאסית מעל גבי תקליטים הביאו הייקים עוד בתקופת המעיין. בתמונה פיני מעביר ערב מוזיקלי במועדון החדש. |
 |
 |
 |
למעלה: רדיו טרנזיסטור היה הפלא הטכנולוגי של הורינו.
מימין : רדיו טרנזיסטור לכיוון התחנות מעל גבי סליל יחיד היה פלא של ממש.ההאזנה מאוזניות. שנות ה – 40. |
למעלה : המחולל הידני שייצר צלצול בטלפון היעד עם סיבוב הידית.
עם השנים השתכללה המרכזיה ולבסוף יכולנו לשוחח באופן פרטי כמעט בחדר הטלפון.
הטלפון הציבורי לרשות החברים התחיל במקלטים במלחמת השחרור ואחר כך דרך המרכזיה ולוח הפתקאות בחדר האוכל. |
 |
טלפון פתוח מימין וטלפון עם מנעול לחברים עם אישור, מחוברים ביניהם. |
 |
מונה שיחות הטלפון ידע להגביל את זמן השיחה ואפילו לחייב עבורה. |
 |
|
מכונות הכתיבה של הורינו. במרכז המכונה העתיקה ביותר ולצידיה בייבי הרמס שגם הייתה ניידת במזוודה. |
המהפכה הגיעה עם המכונה הכדורית של ibm מהירה שקטה וחשמלית. |
| טלפון סלולרי “מנגו” בין החלוצים שהגיעו אלינו.
|
שעון מונה חשמל שהוכנס לדירות החברים והענפים בשנת 1995 |
 |
|
| .למעלה : מרכזית האינטרקום של שומרת הלילה שכיסתה את כל בתי הילדים |
,מקור תמונות הציוד החשמלי והאלקטרוני הוא מעבדת התיקונים של חנן ודורון פורת. |
| טלויזיה קיבוצית של חברת סלורה מכפר מסריק חולקה במרוכז לחברים לפי ותק והתנחלה אצלנו כבר מראשית שנות ה- 70 ואפילו עם שלט רחוק.
|
 |
| הפקס עם הנייר הטרמי היה סימן היכר של כל משרד שכיבד עצמו ואחר כך עם נייר רגיל לאניני הטעם.
|
למטה : מצתי הסיגריה עם מיכל הבנזין ופתיל הפשתן שבעזרת אבן הצתה הבטיחו תמיד שהאש תוצת.
|
|
|
 |
| המחשבים הראשונים היו בהישג יד כבר לפני 30 שנה.בהתחלה בחרושת מתכת ואחר כך בחדרי החברים כמו האפל סימן 2 בתמונה :האפל של דורון פורת. משנת 1977 .
|
מחשב ראשון לתיכנות טכני . |
צולם בביתם של :דינה ודושו,גדעון וטלילה,סטרול,משה ויהודית,גברי,משה ואלוירה,מירי ומשה,ניר וחמדה,ניר ואסתר,דניס וסמודי,מוקי ורותי,ארכיון אריה ב.ג ובמעבדת האלקטרוניקה של דורון פורת
עריכה ותוכן :חגי בן גוריון
צילום בצבע :חיים בניאן
צילום שחור/לבן : דיצי,עזריה אלון,חיים בניאן וארכיון בית השיטה
|
תפריט
שלח לחבר
הדפס דף
04-6536500
