
מיכל פלג
חברה
13.6.1919 26.7.2015
מיכל נולדה ב-13 ביוני 1919 ליוהנה ולמקס וולף . את ילדותה ונעוריה עשתה בדיסלדורף . בת שנתיים היתה עת נפרדו הוריה ומיכל גדלה עם אמה ועם סבה אליו היתה קשורה קשר חם. אחיה גרשון, הבוגר ממנה, השפיע עליה להצטרף לתנועת “הבונים” הציונית. עם עליית היטלר לשלטון סולקה מיכל מבית-הספר בו למדה ובצד עזרתה לפרנסת המשפחה למדה תפירה אצל בעלת מקצוע יהודית.
גרשון עלה ארצה ב-1936 והצטרף לקבוצת-החוגים במעין-חרוד ערב העליה לנקודת הקבע. במכתביו לאחותו הוא מתאר לה את קשיי החיים והאקלים בקבוצה: “גרים בצריף , אין שירותים, לא בית שימוש ולא מקלחת ” אבל גם מאמין שזה מקומה. ב-1937 הצטרפה מיכל לעלייה של ויצ”ו ועם בואה ארצה הוכשרה במשק הפועלות בצפון תל-אביב לכל ענפי החקלאות כולל עבודת מטבח. מבין שנתיים הימים של ההכשרה המפרכת אותם ניהלה חנה צ’יזיק זכרה מיכל כיצד לעת חלוקת החלב בכדים הגיעה גם לשכונת הפועלים לביתו של בן-גוריון . פולה שהשקתה את גינת הבית הזהירה אותה, באידיש כמובן, שלא להרעיש כי בן-גוריון ישן.
בימי תל-אביב למדה מיכל ציור אצל אבני שקיבל אותה ללא תשלום, שממילא לא היה לה. די היה לאבני להביט בציורים מבית-הספר לאופנה בדיסלדורף כדי לקבלה אליו. ציירת היתה כל חייה.
לפני שהחליטה כי מקומה בבית-השיטה , שם חיכה לה בקוצר-רוח אחיה גרשון, ערכה מיכל סבב הכרות באלונים ובכפר-רופין כשהיא מסקלת בשדות, עובדת בבניה ומבשלת לחברים. בסתיו 1940, בבואה לבסוף לבית-השיטה, עלתה מיכל במדרגות לקומה השניה של בניין ב’ שם גר גרשון . תוך כך מעדה ושברה את ידה. לחברים נדמה היה כי האורחת הזו באה לנוח כאן לאחר תאונה כלשהי. מצוקת הדיור והעבודה שלחה את מיכל לחודשים של עבודה במפעל הריבות של אשדות-יעקב ולהיות מבשלת עבור החברים במחצבת נורית. שם פגשה בצבי פלטשר. השניים נישאו בחתונה נוכח שני עדים כדי למהר ולשוב לעבודה. בבית-השיטה נולדו לפלטשרים, שהפכו למשפחת פלג, ילדיהם דליה, אורי, גדעון ואיתן.
ב-1947 עלתה לארץ יוהנה , אמה של מיכל, ששרדה את השואה בהולנד והצטרפה לבתה ולבנה בבית-השיטה. אהובה על כל מכיריה נפטרה יוהנה והיא בת 79.
ב- 1952, עם הפילוג, עזבו גרשון המפא”יניק ומשפחתו לאילת-השחר, ועם אחותו חווה פרידה קשה וכואבת.
ב- 1960 אובחנה אצל צבי מחלת פרקינסון ממנה נפטר 18 שנים אחר-כך והוא 64 בלבד.
בצד עבודתה במתפרה ובתגמיר המשיכה מיכל לצייר והפורטרטים פרי מכחולה מעטרים חדרי חברים רבים בבית-השיטה. בשבע תערוכות יחיד בצפון הארץ הוצגו תמונותיה.
מיכל , אשה בעלת לב חם ומיטיב ומקרינה על סביבתה, אוהבת ביתה וקיבוצה, זכתה להיות סבתא אהובה ל.23.נכדים ול.14..נינים. בת 96 היתה מיכל במותה. אשת חסד.
סבתא מיכל
נפטרה ב 27.7.2015 בגיל 96.
מילות פרידה,
מוזר לי להגיד את זה על סבתא, אבל תמיד הרגשתי שהיה בנינו יחסים של חברות. משהו מעבר לסבתא ונכד. רנצ’ו היית קוראת לי, במבטא גרמני, כזה שעד היום עוד לא התרגלתי אליו, אבל שכל כך את.
אני חושב שהצלחתי לא לקחת אותך ממש ברצינות, ליהנות מההומור שלך, ותמיד ידעתי לצחוק מהשתלטנות היקית שלך בכל דבר.
סבתא, מאיפה באת?
מאיזה מין מקום, בורחים מביתם שני נערים, אחים צעירים, עוזבים את אמא שלהם, ברגע האחרון לפני המלחמה, ובשם הציונות ובעזרת תנועת הנוער הבונים דרור, מצליחים לחמוק מהמפלצת הנאצית ולהגיע אל הארץ.
היית חזקה ממש כמו אמא שלך, ששרדה עשר שנים בשועה עד שפגשתם אותה שוב בקיבוץ. היית אישה חזקה.
התחלת את דרכך כמרגלית וולף, אחרי כן, מיכל פלטצ’ר ולבסוף מיכל פלג. שם של ילדה. מעניין שמשהו באגואיסטיות שלך, באמת שמר על אופייך, שהיה בו משהו ילדותי. מזל שעד גיל מאוד מאוחר, הפתעת כל פעם בפלירטוטים וחברויות עם מספר לא קטן של גברים, ואהבת להפתיע אותנו בתחפושות פורים. שהתחפשת לצ’רלי צפלין או לערפאת, ולא ניתן היה לזהות אותך, כולנו זוכרים.
לדעתי מפאר יצירותיך הם לאו דווקא הרישומים, הפיסולים והציורים שלך, אלא הילדים שלך דליה, אורי אבא שלי, גדעון, איתן פלג וכל השושלת המופלאה. נראה לי שהמשפט, תראה לי מי הילדים שלך ואגיד לך מי אתה, באמת נכון.
אני רוצה לציין שסבתא מיכל הייתה אחת מעובדות המעגלה והגיהוץ הטובות ביותר שתנועת הקיבוצים ידעה. כן, ליקיות, גם יש יתרונות.
סבתא,
היית חברה טובה שלי, למרות היקיות שלך ובזכות ההומור, הליצנות והגרברות שגידלת בגינה. ולזכותך, שהצלחת לשמור על החיוך שלך עד הרגע האחרון, גם בביקורים האחרונים, אפשר היה להוציא ממך לפחות חיוך. שזה לא מובן מאלו.
רק רציתי לידע אתכם. אהבתי אותה למרות הכל וגם בזכות הרבה מאוד, היא אכן הלכה לעולמה בשייבה טובה.
העיקר שתחשבו עליה לרגע, ושכולנו ביום מיוחד זה בחייה, נקוד לה קידה,
אוהב אותך סבתא מיכל,
רני
סבתוש מתוקה שלי
מיכל – מבט אוהב ומלבב
ילדי ונכדי מיכל יקרים-
מבקשת לומר לכם משהו על האופן בו ראיתי את מיכל בשנותיה האחרונות בבית הפז. על כל שאמרה בשתיקותיה ובחיוכה הטוב.
מבטה הקרין מלא מלא טוב לב, חמלה וחסד על כל באי הבית. כך היא הביעה את אהבתה לחיים לבני האדם ולעולם. הזוהר שקרן מפניה היה בעיני פלאי- אור מיוחד נגה ממנה- כמו הילה שחיפתה על הקרקוע לכיסא הגלגלים לאורך שנים, ועל המוגבלויות השונות וחוסר היכולת לתקשר בקול.
מופלא היה יחסכם ילדיה- גדעון ואורי שבאתם מדי יום ביומו לשבת לצידה, להאכיל ו”לנהל” שיחה שותקת, במין מובן מאלוויות כזאת, שיש בה אהבה והכרת תודה לאמא. וכך דליה שבאה מדי שבוע עם פרחים ועציצים קטנים שהונחו על שולחנות חדר האוכל בבית הפז בפשטות וברצון נתינה להוסיף יופי וחן למקום, ישבת ליטפה ושוחחהעם אימא ברכות ורגישות.
עטופה הייתה מיכל עד יומה האחרון בילדיה נכדיה וניניה ומאור פניה וחיוכה כמו מודה, כשהיא כבר עומדת על הסף, על האור ועל הטף בהם זכתה.
בשבת בבוקר בעת ביקורי שם הבטנו זו בזו, ניגשתי אליה חיבקתי ומיכל תפשה את ידי בחוזקה ולא הרפתה. אמרתי לדליה שאני כה אוהבת את חיוכה הקורן ואת ידיה הפשוטות לרווחה וחשה את ההודיה שלה לחיים. עתה אני מבינה שכך אמרה לנו נשמתה – שלום, לפני יציאתה להמשך מסעה.
נזכור את מיכל באהבה, ואתם פלגים יקרים המשיכו לנוע על אותם פלגי מים של שמחה ביש, יצירתיות, קלילות והתלהבות צבעונית ושוקקת אותם אתם מביאים לכל מקום.
מחבקת אתכם ואותה באהבה- יהודית פלד
![]() |
| מיכל סיפור חיים – בסרטה של דליה |
|
|||||||||||||||||||||||||
|
|
יהי זכרו ברוך