אסתר מירון – בית השיטה

חיפוש לפי אירוע:

אסתר מירון
חברה

כ’ באב תר”פ בחשון תש”ס

4.8.1920 5.11.1999

אסתר, בתם של מארי ולודוויג מאייר, נולדה בנירנברג, גרמניה, לאחר מספר שנים עברה המשפחה לברלין. האב היה עורך-דין, האם – האשה הראשונה בגרמניה שהיתה כלכלנית בעלת השכלה אקדמאית, אולם לא עסקה במקצועה. ההורים היו ציונים נלהבים ושמרו על מסורת וחגי ישראל. ברוח זו חונכו אסתר ואחיה. היא למדה בבית-ספר יהודי, דרכו הכירה והתקרבה יותר למסורת היהודית. התנ”ך היה אהוב עליה במיוחד, מעולם לא נפרדה ממנו.

בשנת 1933 עלתה כל המשפחה ארצה והתיישבה בחיפה. אסתר היתה אז בת שלוש-עשרה. היא למדה בבית-הספר הריאלי, הצטרפה תחילה לתנועת “בני-עקיבא” ומאוחר יותר לתנועת “המחנות העולים”, שם היתה חניכתו של בנימין גלעד, אשר השפעתו על חניכיו היתה חזקה מאד, והוא זה שהנחיל להם את ההכרה בחובת ההגשמה, ודווקא במקומות הקשים ביותר. אסתר השתייכה לשכבה שלימים הקימה את בית-הערבה. תחילה היתה בהכשרה ברמת-הכובש ולאחר מכן הצטרפה לחבריה בבית-הערבה. תנאי החיים של חלוצי המקום היו קשים ביותר. חום כבד, מגורים באוהלים, עבודה קשה, ניתוק מהעולם הסובב כאשר מסביב רק אדמה צחיחה. אסתר עבדה בחברת האשלג בסדום, שם, בנוסף לכל הקשיים, סבלו הפועלים מהקיבוץ מיחסם המתנכר של יתר העובדים.

ב-1943 עזבה את בית-הערבה וחיפשה קיבוץ אחר להצטרף אליו. כאשר התכוונה להצטרף לבית-השיטה, אמרו לה: “אל תלכי לשם, מה שחשוב שם זו רק העבודה…”, אך אחד הדברים שמשכו אותה דווקא לבית-השיטה היתה המקהלה, ששמה הלך לפניה. אסתר הצטרפה מיד למקהלה ושרה בה שנים רבות. ערבי החזרות וההופעות היו מן החוויות היפות ביותר שלה. המוסיקה היתה אהובה עליה ומשך שנים רבות ליוותה את לימודי הנגינה של ילדי בית-הספר והיתה לעזר לארנסט הורביץ.

ב-1945 נישאו אסתר ונתן ומשך השנים נולדו ילדיהם רותי, דוד ומיכל. בבית-השיטה עבדה אסתר במקומות שונים ומאז 1960 היתה בצוות הנהלת-חשבונות ועסקה בענייני הביטוח. בעבודה זו התמידה כמעט עד לתקופה האחרונה.

אסתר בלטה בחיוניות שלה. כך משך תקופה ארוכה עבדה בהתנדבות עם משפחות עולים בבית-שאן, תחילה בליווי המשפחות ואחר-כך בבית-ספר “תהילה”, בו קיבלו נשים השכלה בסיסית, כך בהתמדה בשחייה ובהתעמלות, בטיולים ובאהבה ללימודים, לקולנוע, לקונצרט ולתיאטרון. לפני חודשים מספר חלתה אסתר וסיבלה היה רב, כשנתן מלווה אותה ותומך בה במסירות אין קץ.

בת שבעים ותשע שנים הלכה מאתנו.

יהי זכרה ברוך.

יהי זכרו ברוך