תמר ישראלי
חברה

                19.08.1938                              02.03.2014 

         כ”א אב תרצ”ח                         ל’ אדר א’ תשע”ד

תמר נולדה בחדרה ב- 19.8.1938, בת בכורה לרבקה ולאריה לבנר, ששהו שם בקבוצת ההכשרה, שהקימה אחר-כך את קיבוץ עמיר, אחרון ישובי חומה ומגדל.

לימים נולדו בעמיר אחיותיה נורית ורחלי.

בהיותה בת עשר, עת פרצה מלחמת העצמאות, פונו ילדי עמיר לקריית-חיים ושבו לביתם רק עם שוך קרבות המלחמה. 

תמר גדלה במסגרות החינוך המשותף של הקיבוץ הארצי. נעוריה ושנות בית-הספר התיכון עברו עליה במוסד החינוכי “עיינות הירדן”, כבת המחזור הראשון לילדי הקיבוץ. בשנים אלו היתה פעילה בתנועת הנוער של “השומר הצעיר” בצד לימודי נגינה בפסנתר.

את שירותה הצבאי עשתה תמר בבסיס חיל-האוויר ברמת-דוד כסמלת סעד. על תפקודה כתבה קצינת הח”ן החיילית: “סמל לבנר תמר מילאה את תפקידה בצורה מופתית תוך גילוי יוזמה ומרץ רב והזדהות מלאה עם המוטל עליה”.

נטייתה של תמר למלאכת-יד לא נענתה ע”י הקיבוץ, שתחת לאפשר לימודי הוראה שלח אותה לשנת שירות בלהבות-חביבה.

תוך כך הכירה את צבי סינטו, חבר קיבוץ המעפיל, נישאה לו ב- 1962, ועברה עם צבי לקיבוצו שבעמק חפר.

בהמעפיל נולדו לאה ושרון. צבי, שהקים את קבוצת הכדור-עף של המעפיל ואף אימן אותה ואת נבחרת ישראל, נפטר ב- 1969, תוך שתמר נושאת ברחמה את בתם. עפרה, הקרויה על שם אביה, נולדה חודשיים לאחר מותו בעקבות ניתוח לב. לאחר לידתה של עפרה שבה תמר לקיבוץ עמיר.

שש שנים אחר-כך הכירה את סטרול, הוא יצחק ישראלי, נישאה לו ועברה עם ילדיה לבית-השיטה.

ב- 1976 נולד לסטרול ולתמר בן הזקונים, אסף.

יחסי קירבה ורעות חמים קשרה תמר עם משפחתה של כרמלה גוריון, אשתו הראשונה של סטרול, ועם הילדים – אלון, אלה, דליה ואשל.

עם בואה לבית-השיטה נקלטה תמר בעבודה בגן ובפעוטונים. בכל שנטלה על עצמה בלטה תמר במסירותה ובדאגתה לקטן כגדול, וזכתה להערכת הצוותים וההורים. עם השנים הצטרפה תמר לצוות עובדות המרח”ב, לאחריות על האורחן ולהחזקת האולם התחתי של בית-התרבות.

החום שהקרינה כלפי הסובבים אותה, רחוקים כקרובים, זיכה אותה בשבחים ובמחמאות. דאגתה לתחום הציבורי מצאה ביטויה גם בכתובים בעלוני הקיבוץ, ב”שיטים”, כמו גם עצותיה כאופה מיומנת.

בשנת 1982 הביאה תמר את אמה רבקה מקיבוץ עמיר לבית השיטה, כדי להיות איתה בשנותיה האחרונות, ודאגה לכל מחסורה. צעד זה יצר בית חם נוסף לילדים ולנכדים, והיה לשביעות רצון כולם.

השנים האחרונות לא היטיבו עם תמר. בשנתיים האחרונות, עקב מחלות מרובות, התדרדרה בריאותה והיא חייתה בסבל רב.

 

אתמול ב- 2/3/14 נפרדה תמר מאיתנו לעולמים.

תוך כך וברגעיה האחרונים היתה עפרה בתה בחדר הלידה, כמה מטרים משם.

נכדה השמיני נולד כשעה וחצי לאחר מותה של תמר, בצירוף מקרים מדהים.

 **************************************************************************************

לתמר שבאה אלינו ישר מהגליל

לתמר שהביאה  אלינו שוב את החליל,

את הסבלנות, השקט והפשטות

ונתנה לנו בגן הרגשת משפחתיות,

לתמר שנקלטה בגן שלנו בקלות

וקלטה אותנו בקלות.

לתמר ששינתה את מסורת ההשכבות

והוסיפה לה נופך משלה,

סיפור, חליל, ושירי אצבעות.

חבל נורא שאת עוזבת את הגן.

למה? לא היה לך טוב בכאן?

כי ככה זה תמיד

למטפלת טובה לא נותנים להתמיד,

כי ככה זה בבית השיטה

זה ככה עוד מקדמת דנא.

נולדים תינוקות חדשים

וצריך להדריך שוב הורים

ויש תמיד פרנסה – רק אמרי – אני רוצה.

להתראות, תמיד בכל מקום

נגיד לך אם לא נתבייש – שלום!

 כתבה: תמר אדר

  

לאמא

 אמא יש רק אחת, כמה שזה נכון.

כל כך הרבה כאב עברת בחיים.

פרידה בטרם עת מבעל אוהב, אבא שלי… לידתה של עפרה לבד, מעבר לקיבוץ עמיר כדי שנהיה קרובים להורים שלך. זכיתי לסבא וסבתא חמים ואוהבים שביחד גידלו אותנו.

דגנו דגים ביחד בירדן, הכנו טיגאלך, רכבנו על אופניים לאכול פטל בבריכות הדגים, עשינו ריבות תותים ושסק עם אמא שלך, סבתא שלי, ושרנו שירים ביידיש.

לא היה לך קל, אבל את בחרת בחיים, בעשייה ובנתינה ללא גבול. כל מה שהיה לך וכל מה שיכולת לתת.

התחתנת עם איציק ושוב עברנו קיבוץ ואז הבאתם לכולנו מתנה – את אסף, אני הייתי בת 14.

גרתי באמריקה הרבה שנים ותמיד באת לבקר אותנו, כל לידה שלי, סידרת אלבומים, ארונות, הכנת סילקיה, לפתן וג’ילה עם פירות ועשית רעש בלילות כשהכנת עוגיות.

חזרנו לישראל ולאט לאט עזבו אותך כוחותיך. המון בעיות רפואיות התישו אותך ולא היה לך את הכוח לשאת את הכאב הפיזי והנפשי. השתדלתי לתמוך בך ולעזור לך ככל יכולתי כדי להקל עלייך.

כל כך שמחנו שזכית לראות את שרון מתחתן עם אביבה בקיץ האחרון.

אתמול כשנולד הבן של עפרה, חברה שלי אמרה לי ש”העיתוי הוא מדהים, צער ושמחה ביחד. כנראה המשפחה שלך משפחה של צדיקים, אחרת אי אפשר להבין את העיתוי”.

תנוחי בגן-עדן אמא שלי יקרה.

תודה על כל מה שנתת לי, שהבאת אותי לעולם, ודאגת לי כל חייך.

אני כל כך אתגעגע אליך, אבל העיקר שאת לא סובלת עכשיו.

 כתבה: לאה

 אמא

 אמא זה המרכז

אמא זה עולם ומלואו

אמא זה חוט מקשר

אמא זה בעצם הכל.

 כל כך קשה לכתוב עליך בלשון עבר

זה פשוט לא נתפס.

 את כל כך אהבת את כולנו,

דאגת לכל אחד

והכל לקחת ללב, הלב הנדיב, הלב המעניק והאוהב

לקח על עצמו יותר מדי, עד שכבר

לא יכול היה לעמוד לרשותך.

כל כך עצוב.

את כל כך חסרה לנו.

כבר לפני שנה, בבית חולים רמב”ם, בכינו

ולא אשכח איך השמים בכו איתנו, כמו

שלא בכו אף פעם.

למרות כל התחזיות נשארת איתנו תקופה

מלאת סבל והכנת אותנו לגרוע מכל.

 

אמא – התרגשתי לראות אותך בחתונה

שלי עם אביבה רעייתי היקרה,

התפללנו גם שתזכי לראות את

עופרה יולדת, אך השם רצה אחרת

ונכדך נולד שעה לאחר מותך.

כולנו נמשיך את הדרך שהיתוות לנו.

 את הנתינה, האהבה והביחד.

 הדאגה הממושכת לבריאותך

ליכדה וחיזקה את כולנו.

 נקווה שכל מה שייחלת ורצית

יתגשם בעזרת השם.

 יהי זכרך ברוך

אוהבים אותך, עצובים ובוכים.

                                     שרון

 אמא שלי, שלנו     /        כתב אסף ישראלי

 

אני לא מעכל עדיין שאני צריך לכתוב עלייך בזמן עבר…

את הרי מלווה אותי כל חיי כמו את שאר ילדייך.

אמא שלנו תמיד דאגת לנו שלא יחסר דבר, ובשביל ילדייך היית מוכנה

לעשות הכל בכל זמן ובכל שעה.

לי אישית, כבן הקטן, תמיד דאגת מההשכבה בבית הילדים ועם הפתעה בבוקר כשהיית שומרת לילה, המשיך עם סנדוויצ’ים על בוקר לבית הספר מחוץ לקיבוץ, גיהוץ מדים וחבילות לצבא, ובכלל בכל רגע משמעותי בחיים.

אמא – אהבת מאוד מלאכת-יד, ציור ואפייה ולפנק את משפחתך.

אהבת לכתוב את שעל ליבך ולרוב בכתיבה היית במיטבך ובביטוי רגשותייך.

אהבת אנשים ולדאוג להם וכמה היו מרוצים ממך בענפי שירות לאנשים וכמטפלת ילדים. מארחת במרח”ב, באורחן ובאולם התחתי, תמיד בחיוך ובמסירות.

אמא

אני הייתי הבן הקטן מבין האחרים, זכיתי לגור איתך בבית עם אבא מספר שנים.

גם כשגדלתי וכשעזבתי את הקן היה חשוב לי לדאוג לך להיות איתך בקשר ולהחזיר לך על השנים הטובות שנתת לי ושהבאת אותי לעולם.

כשאני נזכר בזאת לא אשכח שתמיד אמרת לי שנלחמת להביא אותי לעולם, גם בגיל לא צעיר וללדת אותי כבן רביעי וכאוסף את המשפחה המורחבת שאת ואבא יצרתם, ומכאן גם שמי.

הייתי מאושר שזכית לראותי אותי בחתונתי ולראות שתי בנותיי שכל כך אהבת, ואני מקווה שהבנת וידעת על הבן הצפוי להיוולד לי ולנטע בקרוב, שלצערי לא תזכי לראותו.

אמא, היה לך רצון עז לחיות ולמרות כל המחלות שחלית ושני אירועים מוחיים, נלחמת עד הרגע האחרון של חייך ובעיקר בשנה האחרונה של סבל נוראי שגם לא יכולת ממש לבטאו.

השנה האחרונה הייתה קשה לכולנו ואני מקווה, גם בשם כל המשפחה שנתנו לך את הטיפול הטוב ביותר. השתדלנו לבקרך כמה שיותר ולשתף אותך בחיינו ובאירועים שקרו, ואני מקווה שהבנת ושמחת.

אם יש דבר שמנחם אותי כעת זה שאת כבר לא סובלת, ויכולה לנוח על משכבך ללא כאב ודאגות.

אנחנו ילדייך ומשפחתך ונמשיך לדאוג אחד לשני, כפי שרצית תמיד.

נדאג לאבא, בעלך האוהב, שכל כך מתגעגע אלייך. הוא לא השלים עם מצבך וכל הזמן ביטא את התקווה שתחזרו לחיות ביחד בבית בקיבוץ.

 והנה אמא, את חוזרת היום לקיבוץ, אך לצערנו לאדמת הקיבוץ למנוחה אחרונה, בקירבת אמך שכה אהבת.

 אמא שלי אישה אוהבת וסבתא דואגת.

 נזכור אותך תמיד ברגעים הטובים והיפים שלך.

נוחי לך בשקט ובשלווה ליד אמא שלך.

 

יהי זכרה ברוך 

            

יהי זכרו ברוך