דבורה דובניקוב
חברה

י’ אייר תרע”ג                                כ”ט ניסן תשנ”ט

17.5.1913                                  15.4.1999

דבורה בת חוה ויוסף קלינמן נולדה בעיירה אובטרוג בפולין. חמישה אחים היו במשפחתה מעוטת היכולת, שכל רכושה בית קטן וחלקת אדמה. גידלו פרות ותרנגולות, כך רכשה דבורה בילדותה את היחס לחקלאות. אביה אהד את תנועת ה”בונד”.עם זאת שמרו בבית על מסורת ודאגו להביא אל הבית מלמד שילמד את הילדים עברית ויהדות. דבורה למדה בבית ספר יסודי ממשלתי ובגיל 12 הצטרפה לתנועת “החלוץ הצעיר” וכשנמנע ממנה להמשיך את לימודי הסמינר, יצאה בשנת 1930, להכשרת גורוכוב שליד ורשה, מרחק של אלף מילים מבית הוריה. היא עבדה שם ברפת, עבודה שרק בודדים עמדו בה. בהכשרה פגשה שליחים מהארץ ובשנת 1933 עלתה ארצה כל המשפחה, פרט לאחותה שלא עלתה לארץ, ונספתה בשואה.

עם הגיעה לארץ הצטרפה לקבוצת “החוגים” ברעננה, כאן היו לה חברים מההכשרה. נרתמה לכל עבודה, בעיקר בחקלאות. היא למדה את מקצוע הריצוף. יחד עם שרקה כהן, הן קיבלו עבודות ריצוף במקומות שונים בארץ והיו נודדות ממקום למקום, גרו במקום העבודה ורק בשבתות היו מגיעות לקבוצה, הביתה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויסו בחורים רבים לבריגדה ולפלמ”ח אז נכנסה דבורה לעבודה בפלחה והתמידה כ-7 שנים על הטרקטור והקומביין, ביום ובלילה, בשדות מרוחקים הגובלים בשדות ערבים. מהפלחה עברה לעבוד במחרטה, תוך שהיא חוזרת מדי פעם לעבודות הריצוף.

בשנת 1949 נישאו דבורה ודובה ונולדה בתם היחידה חוה. הם הקימו משפחה קטנה ומלוכדת. השנים הארוכות של עבודה קשה היו מאוד משמעותיות עבורה עליהן התרפקה תמיד. כשנאלצה בגלל בריאות לקויה לעזוב את המחרטה ולעבור לעבוד במתפרה, היה זה משבר קשה עבורה. לאחר פטירתו של דובה הורע מצב בריאותה וכשהוחמר, היא עברה להתגורר בבית הפז ושם נפטרה שבעת ימים ומעשים.

בם 86 היתה במותה.

יהי זכרה ברוך.

יהי זכרו ברוך