מרים חצרוני – בית השיטה

חיפוש לפי אירוע:

מרים חצרוני
חברה

תרע”ב י”ט ניסן תשס”ג

1912 21.4.2003

מרים, ילידת שנת 1912, נולדה בעיר אולקוש בפולין.

משפחת אמה- משפחת ויצמן, סוחרים ורבנים מהעיר אולקוש, משפחת אביה, משפחת פילצר משפחה מכובדת- משפחתו של שוחט הקהילה היהודית בעיר סלבקוב, עיירה ששכנה מעבר לנהר מול העיר אולקוש.

כשהייתה מרים בת שנה, בגלל בעיות פרנסה עברה משפחתה לעיר המבורג שבגרמניה, גם שם החיים לא האירו להם פנים, בינתיים נולדה אחותה מאשה, ושנתיים לאחר המעבר מפולין לגרמניה נפרדו הוריה. אביה נעלם מחייה, הוא חזר לפולין לעיר הולדתו, נישא מחדש ונולדו לו 4 בנות.

מרים ומאשה אחותה נשארו לחיות עם האם בהמבורג. ביתם היה צנוע וקטן והאם, שידעה לבשל נפלא פתחה בביתה מסעדת פועלים לארוחות צהריים.

מרים זוכרת חיים נפלאים, הרבה אהבה וחום, הרבה מעשי קונדס עם ילדי הרחוב. בהיותה בת 6 אמה נשאה מחדש ליעקב גליקסמן שהיה ימאי ואדם נפלא, מרים ראתה בו דמות אב- שכל כך חסרה לה- ולימים גם החליפה את שם משפחתה לגליקסמן. יעקב הכניס לחיי המשפחה הקטנה הרבה אור ושמחה, הוא היה אדם בעל חוש הומור ועליז מאד ובעל חוש מוזיקלי נפלא.

למרים היו הרבה חוויות חיוביות עם אביה החדש, היא למדה ממנו רבות בתחום המוזיקה, ההיסטוריה ובעיקר בכל נושא הקומוניזם. יעקב היה קומוניסט ומידי פעם באו מהמשטרה בהמבורג לחפש אצלם בבית חומר פרסום של המפלגה הקומוניסטית. מרים ספגה את עקרונות הקומוניזם מגיל צעיר, את עקרונות הצדק והשוויון- נושאים שהשפיעו עליה רבות לאורך כל שנות חייה.

בהיותה בת 15 כבר יש למרים תפיסת עולם שבמרכזה הזהות היהודית הציונית ומרים חוברת לתנועת החלוץ שבגרמניה. בשנות גיל ההתבגרות תנועת הנוער החלוצית הכניסה הרבה תוכן לחייה של מרים- ויכוחים, אידיאולוגיות, טיולים ובילויים ביחד ובשנת 1931 יוצאת מרים להכשרה לקראת העלייה לארץ ישראל. תקופת ההכשרה הייתה תקופה קשה מצד אחד אך מלאה חוויות ועניין, לומדים את חיי האיכר החקלאי, לומדים לדאוג לקיום. בתקופת ההכשרה שומעת מרים מחברים על חלוץ צעיר ויפה- אוטו דיטנהופר, שכותב לחברי ההכשרה מכתבים מלאי שמחה ואושר על ארץ ישראל.

לקראת העלייה לישראל הוריה של מרים מביעים התנגדות חריפה לרצונה ומנסים בדרכים שונות להניא אותה מרעיון זה. כמה ימים לפני הנסיעה לישראל כשראו הוריה שהיא אינה מוותרת הציעו לה אם כך- נבוא אחרייך לארץ ישראל ומרים בעוז ובחוצפה גדולים של מתבגרת חדורת אידיאולוגיה אומרת להם שארץ ישראל היא ארץ חדשה ואין שם מקום לאנשים מבוגרים.

מרים עלתה לישראל והוריה שהיו כאמור קומוניסטים התחילו להבין שהאדמה בגרמניה מתחילה לבעור ועברו לרוסיה, לאחר מספר חודשים ברוסיה נעצר אביה כחשוד ומת במחנה כפיה בסיביר, האם והאחות הקטנה נעצרו גם הן ונשלחו למחנה עבודה בסיביר.

בשנת 1941 מרים קיבלה מכתב אחרון מאמה ובו סיפרה שהיא נמצאת בקייב, לעולם לא נדע מה בדיוק קרה לה, היא נעלמה בערבות אוקראינה. מרים חיה כל חייה ברגשות אשמה נוראיים על כך שלא עזרה למשפחתה לעלות לארץ ישראל.

בינואר 1933 עלתה מרים לישראל והצטרפה לקבוצת החוגים במעין, שם פגשה את החלוץ המאושר והשמח אוטו דיטנהופר- שהחליף את שמו ליצחק חצרוני. מרים ויצחק החליטו להקים את ביתם בקבוצת החוגים- בית השיטה.

המפגש של מרים עם העולם החדש היה קשה, השפה לא מובנת, המנטאליות שונה לחלוטין, העבודה קשה. מרים חלתה הרבה ולקח לה כמה שנים להתאקלם בקיבוץ, האהבה הרבה בין יצחק למרים והעזרה הרבה של יצחק, האופטימיות והיכולת שלו להתמודד עם הקשיים עזרו מאד למרים.

כשנולדו הילדים הראשונים במעין בקשו ממרים לעבוד כמטפלת, שנים רבות עבדה מרים כמטפלת ולמדה תוך כדי עבודה חינוך מהו. העבודה עם הילדים מילאה את מרים אושר רב ולאט לאט מרים מתמחה בעבודה, עוברת קורסים לטיפול בילדים חולים, אך עם האושר הגדול בעבודה ובחיי הקיבוץ יש עצב רב כל כך שלמרים ויצחק אין ילדים. מרים ויצחק התלבטו הרבה ולבסוף החליטו לאמץ ילדה ובשנת 1944 אימצו את בתם רותי, מכאן ואילך חייהם של מרים ויצחק מלאים באושר ואהבה ונתינה ללא גבול לבתם רתי.

מרים ממשיכה כל השנים לעבוד עם ילדים חולים, מקימה את האיזולאטור- בית לילדים חולים, עובדת עם ילדים שחלו במחלות קשות, נמצאת איתם הרבה בבתי חלולים ומסיעת בקיבוצים צעירים להקים בתי ילדים.

בשנת 1955 מסיימת מרים את עבודתה בטיפול בילדים ומקימה בבית השיטה את מרפאת השיניים ובמשך 20 שנה עבדה כסייעת לרופא שיניים. גם כאן העבודה ממלאת אותה וחשוב לה מאד ללמוד תמיד ולהתקדם ולרכוש עוד ידע.

למרים היה יחס מאד יפה לחברים, תמיד מוכנה לשמוע, לעזור ולתת מעצמה. בגיל 60 החליטה מרים שמספיק, פינתה את מקומה כסייעת במרפאת שיניים והקימה את כריכיית הספרים בבית השיטה, וגם כאן כמו בכל מקום מרים תמיד מוכנה ורוצה ללמוד, לרכוש עוד ידע ולעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר.

בשנת 1990 נפטר יצחק ומרים החליטה שהיא רוצה להמשך לחיות ולהיות כמה שיותר עם המשפחה ובעיקר עם הנכדים שהם כל השנים מקור לאור ושמחה עבורה.

בהיותה בת 88, הרגישה מרים שהיא לא יכולה לגור יותר לבד ולדאוג לעצמה בנושאים הבסיסיים ביותר והחליטה לעבור לגור ב”פזית”

בהיותה בת 90, ב- 21.04.2003 נפטרה מרים.

יהי זכרה ברוך.

יהי זכרו ברוך