תפריט
שלח לחבר
הדפס דף
04-6536500
תומס קרונר
|
זלמן פרח
זלמן פרח
נולד ב- 17.1.1919 ברוסיה בעיר “אומן”. עלה ארצה בשנת 1924 לחיפה. למד בבית הספר העממי א’ ובגימנסיה ביאליק
1934 – סיים לימודים בביה”ס החקלאי “בן- שמן”
1936 – הצטרף לגרעין “המחנות העולים”, והכשרה בעין חרוד.
1937 – חבר קבוצת שדות-ים ועובד כסבל וסוואר בנמל חיפה.
– עובר לקיבוץ בית השיטה, ועובד לסירוגין: במספוא, במחצבה, ובנמל חיפה.
1941 – התגייס לפלמ”ח, השתתף בפעילות בסוריה ובלבנון, הכוללים סיורים וניתוק טלפונים, בשיתוף הצבא הבריטי
1942 – השתתף בקורס מפקדי סירות מס’ 1 בפלמ”ח, והמשיך לפיקוד על הקורסים הימיים של הפלמ”ח בקיסריה.
– מקים ומפקד על המחלקה הימית של הפלמ”ח
1944 – אחראי לאימון הימי בארץ, באגודות הימיות של “הפועל זבולון” ו”צופי-ים”.
1945-6 – השתתף בפעילות העלייה הלא לגאלית באיטליה, ומפקד על אונית המעפילים “אנצ’ו- סירני”.
1946 – מסיים קורס חובלים
– ביצוע חבלה באונית הגירוש הבריטית “אמפייר היווד”, ואניית המעפילים כתריאל יפה.
שהייה של מספר חדשים בקפריסין וחזרה ארצה בספינה ערבית, תוך השתלטות על הספינה
1946-7 – השתתף בפעילות העפלה בצ’כיה , הונגריה, רומניה. משרת כמלווה באוניה “פן- יורק” מטעם “ההגנה”,
אחראי על הרכש והמודיעין בנמל חיפה במסגרת תפקידו בפלמ”ח.
1948 – מפקד השייטת הקטנה בחיל הים “הפורצים” לימים שייטת הסטילים.
1949 – השתחרר מהצבא וחוזר לבית השיטה לעבודה בציוד כבד.
1952 – ריכז את ענף גידול הדגים. פיתח הצמדת גידול נוטריות לגידול הדגים.
1960 – מקים את ענף הדיג בנווה-אור ומנהלו במשך 5 שנים.
1962 – חבר הועדה המקצועית של “ארגון מגדלי הדגים”.
1964 – ניהל את המדגה האזורי “גלבוע”.
1969 – התמנה לקצין הביטחון הראשי בחברת “צים”.
– הקים רשת אבטחה לאניות הישראליות באירופה, אפריקה, איראן, המזרח הרחוק ונמלי הארץ, והיה אחראי על הצבת חוליות צוללנים, קציני ביטחון, וקשרים עם השירותים המקומיים.
1972 – נשלח למשך שנתיים במסגרת זו לצפון אמריקה, להקים את משרדיו בבנייני התאומים
בניו-יורק.
1974 – חזר לבית השיטה, והשתלב במפעל השימורים.
1976 – הקים את קיבוץ “אורטל” ברמת-הגולן.
1979 – התחיל את עבודתו בנ.פ.ח. כאחראי לאספקטים החקלאיים ושימושיו השונים.
1982- אחראי מחקר ופיתוח בנ.פ.ח. במסגרת זו השתתף במספר רב של פרסומים שונים וכנסים
1985 – חזר לתפקיד אחראי מחקר ופיתוח בטכניון בחיפה, בפקולטה להנדסה אזרחית. עסק במחקר לפיתוח מוצרים למטרות אנרגיה מפסולת חקלאית (על דלת ביתו היה כתוב: “חוקר בכיר”).
תחילת הדרך באדיבות הויקיפדיה הציבורית בדצמבר 1943, נענה יצחק שדה ליוזמה שבאה מלוחמים בשטח ואישר להקים במסגרת הפלמ”ח מחלקה ימית שבראשה הועמדזלמן פרח. המחלקה נועדה למלא את המחסור בימאים-לוחמים שנוצר לאחר היעלמות כ”ג יורדי הסירה ביוני 1941. הקמת המחלקה נועדה לענות על שני צרכים: בניית יכולת לחימה ימית וסיוע במפעל ההעפלה שארגן המוסד לעלייה ב’. בראשית 1944, כאשר הוקמה פלוגת המטה של הפלמ”ח (פלוגה ז’), רוכזו בה כל המחלקות המיוחדות של הפלמ”ח ובכללן המחלקה הימית.
עם הקמת המחלקה הוחל להכשיר לוחמים במקצועות הימיים, בעיקר במסגרת קורסים להכשרת מפקדי סירות שהתקיימו בקיבוץ שדות ים, ששימש כבסיס העיקרי של הפלוגה. מפקד הקורס הראשון, שנפתח בינואר 1943, היה יעקב סלומון והדריכו בו, בין השאר, שמואל טנקוס ומרדכי לימון שלימים פיקדו על חיל הים הישראלי. הקורס נמשך שלושה חודשים והשתתפו בו 35 לוחמים מראשוני הפלמ”ח. הלימודים בקורס כללו מגוון נושאים: שחייה, השטת סירות חתירה, סירות מפרש וסירות מנוע, טיפול בציוד ימי, הכרת חופי הארץ, ניווט חופי, מטאורולוגיה, הכרת הים וטבעו, שיטות להורדת מעפילים לחוף, חוקי ים בינלאומיים וידע בסיסי במקצועות הים השונים. בהמשך נפתח גם קורס מכונאים בקיבוץ יגור.
במטרה לרכוש ניסיון בימאות עבדו תחילה אנשי המחלקה בנמל חיפה. בשנת 1944 הוכשרה הספינה “עמוס” כאוניית בית ספר, כדי לאפשר לימאים לרכוש ניסיון מעשי בים. בנוסף היו ימאים שהפליגו על ספינות סוחר ודייג.
הכשרת אנשי הפלוגה בתחום הימי קיבלה תנופה בינואר 1945, כשנפתח קורס חובלים (קציני ים) ראשון של הפלי”ם. הקורס התקיים בבית הספר הימי בחיפה, שפעל ליד הטכניון והסתיים ביוני 1945. שישה מבוגרי קורס החובלים הראשון נמנו עם מלווי ספינות המעפילים שהגיעו לחופי הארץ עד סוף 1945.
חלק מהמשתתפים בקורסים הימיים (מפקדי סירות וחובלים) קיבלו בהמשך גם הכשרה צבאית מתקדמת בקורסים שונים של הפלמ”ח (קורס מפקדי כיתות, קורס מפקדי מחלקות וקורס חבלה
בשלהי 1945 רכש יהודה ארזי, הממונה על שלוחת ‘המוסד לעליה ב’ באיטליה, באמצעות ‘איש קש’ יהודי בשם פינטר, ספינה חדישה שנבנתה ב-1945 בשם Rondine, בעלת הנתונים הבאים: גוף עשוי עץ, תפוסה 410 טון ברוטו, מנוע דיזל 300 כ”ס שהפיק מהירות של כ-7.5 קשרים.
הספינה הפליגה ב- 7.1.1946 ממעגן דייגים קטן בשם ואדו ליגורה שליד סבונה, איטליה, כשעל סיפונה 908 מעפילים – מספר שיא בהשוואה לספינות אחרות מאותה תקופה. בין המעפילים הייתה קבוצה של ‘ילדי סרבינו’ (יתומים ניצולי שואה שחסו במוסד בכפר סלבינו שהוקם על ידי אנשי היחידות העבריות בצבא הבריטי). המלווים היו זלמן פרח, מפקד הספינה, גד לסקר, והגדעוני גרשון עציון. הספינה הפליגה תחת השם המבצעי ‘אנצו סרני’, לזכרו של החלוץ והלוחם הידוע שהוצנח לאיטליה ב-1944, נתפס עונה ונרצח במחנה דכאו (אשתו עדה – בכירה במוסד לעליה ב’ ומאוחר יותר מחליפתו של יהודה ארזי כממונה על שלוחת המוסד באיטליה – הייתה מעורבת ברכישת הספינה).
ב- 17.1.1946 היא נתפשה ע”י הצי הבריטי – שהוזעק לעזרת ממשלת המנדט לאחר שכל שמונת הספינות שקדמו לה הצליחו להוריד את מעפיליהן – ומעפיליה נעצרו במחנה המעצר בעתלית. היתה זו התפישה הראשונה שנעשתה מחוץ למים הטריטוריאליים וע”כ החליט ‘המוסד לעליה ב’ לתבוע את ממשלת המנדט באמצעות “בעל” הספינה. בתום דיונים ממושכים הוחזרה הספינה לבעליה, וביוני 1947 היא הושטה חזרה לאיטליה ע”י צוות שהורכב מימאי הפלי”ם (למעט רב-חובל ומכונאי ראשי). תגובה נוספת של היישוב לתפישת הספינה הייתה פעולת פיצוץ הראדאר הבריטי בכרמל הצרפתי בפברואר 1946. ב-1948 הספינה ערכה שלוש הפלגות נוספות, אחת בפברואר עם מעפילים, תחת השם המבצעי ‘בונים ולוחמים’, ושתיים לאחר הכרזת העצמאות עם עולים (עליית גח”ל) ובסוף השנה היא נמכרה באיטליה
צילומים : דיתה פרח , ארכיון הפלמח , ארכיון בית השיטה |
|||||||||||||
